גוטשלק, יהודה

בנם יחידם של אברהם ושושנה (רוזה). נולד ביום כ"ח במרחשון תרע"ד (28.11.1913) בדיסלדורף שבגרמניה. רק בן שלוש היה כשנתייתם מאביו ולאחר מכן גודל וחונך על ידי אמו. יהודה סיים את לימודיו התיכוניים בגרמניה ואמר להמשיך בלימודים גבוהים: הוא רצה ללמוד רפואה, או להיות מהנדס כאביו. אך שנאת הגרמנים ליהודים כבר התחילה להתגלות וכיהודי נמנע ממנו המשך הלימודים. הוא למד שנתיים לימודי מסחר ועבד שנה בחנות גדולה מאוד של יהודי אך שוב התערבו הגרמנים בדרכו והחרימו את החנות, ויהודה נאלץ לעזוב את גרמניה למרות הסתייגותה של אמו. הוא יצא להכשרה להולנד ועבד כשנתיים אצל איכר, תחילה כ"פועל שחור", עד שעלה והיה, לאחר זמן קצר, למנהל המשק. בהולנד התקשר לראשונה לבעלי חיים, ובמיוחד לכלבים, תחביב שליווה אותו במשך כל ימי חייו. כן אהב מאוד לצלם, גדולה הייתה חיבתו לנוף ולטבע. בצילומיו המקסימים נראה הקשר בינו לבין הטבע והנוף. בשנת 1936 עלה לארץ והיה חבר בקיבוץ רמת רחל שבדרום ירושלים. בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה והוא הצטרף לבריגדה היהודית. בפרוץ מלחמת השחרור הצטרף לשורות הלוחמים (בפברואר 1948) ולחם ברמת רחל, בהר ציון וכן במקומות שונים בירושלים. לאחר המלחמה חזר לרמת רחל. יהודה היה המפקד האזורי (המא"ז), מרכז העבודה ומרכז ענף הרפת. במכתב, שכתב אחד מחברי רמת רחל לאחר נפילתו של יהודה, הוא מתאר את אישיותו ומציין, כי כמו בעבודה כן בתפקידים אחרים אשר מילא יהודה, הוא לא הסתפק בביצוע שטחי, אלא השתדל תמיד להקפיד על ביצוע מלא ויסודי. הוא היה נוח לבריות, אך יחד עם זה דייקן וקפדן. וגם בתחביבים שלו, בצילום ובטיפול בבעלי חיים עשה עבודה מתוך דיוק והתמסרות. לצילום התמסר מתוך להט, עד כי אמנות זו הפכה למין מדע, אשר שאף לפתח ולשכלל והוא מצא סיפוק בכך; ואשר לטיפול בבעלי חיים, לא רק סיפוק מצא בו יהודה, אלא שהביא תועלת ביטחונית חשובה לצה"ל. ביוני 1960 הצטרף לשירות קבע, למרות גילו, והגיע לדרגת רב-סרן. שירת עשר שנים בצבא הקבע עד שחלה, ואור ליום כ"ח באדר ב' תש"ל (4.4.1970), מת ממחלתו. הניח אישה, שלוש בנות ובן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ברמת רחל. למחרת פטירתו, ניתנה תעודת הוקרה וכבוד לזכרו של יהודה גוטשלק, מטעם הרמטכ"ל ובה כתוב לאמור: "הוא ראה את שירותו כשליחות ונשאה במסירות רבה ובאהבה, נכון ומסור תמיד הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה. שליחות חייו נקטעה עם מותו. צה"ל ינצור את זכרו;" מטעם פיקוד הדרום נשלח לרעייתו מכתב הערכה, ובו כתוב בין יתר הדברים: "יהודה שירת אתנו בפיקוד הדרום שנים רבות. בכישרון ובמסירות נשא עמנו במעמסה היומיומית של בעיות הביטחון והיה שותף נאמן לכל משימה ותפקיד. חלק רב היה לו בהבטחת שלומם של ישובי הספר ומחנות צה"ל המבודדים ועל כך חבים לו רבים את תודתם. אהבתו העזה לטבע ולבעלי החיים התמזגה באופן מופלא בעבודתו. שירת עמנו כקצין מצויין, כרע וכידיד". במכתב תנחומים של "רשות שמורות הטבע" מציין הכותב, שהקשר שלו עם יהודה החל בראשית שנות השישים, כשיהודה בא לפיקוד הדרום לפי בקשתו (של הכותב) ועסק בענייני ביטחון ואבטחה של המשקים, בכל שטחי פיקוד הדרום. הוא מציין כי יהודה הצליח, בידע שלו ובמסירותו, להשרות ביטחון בישובים אלה שרובם עולים חדשים. הכותב מוסיף כי לימוד ערכו של הכלב לגבי האדם ושיתוף הפעולה עם בעל חיים פיקח כזה, לא היה בהם משום עבודה קלה מאחר שהיה אי אמון מצד החקלאים לחיה זו ההולכת על ארבע. אך תוך זמן קצר הצליח יהודה, בלהט שלו ובדוגמה האישית, להתגבר על אי אמון זה ועל הפחד של החקלאים וכך תרם רבות לביטחון היישובים והחקלאים עצמם. צה"ל תרם גביע נודד על שמו, אשר יוענק מדי שנה, בתערוכת כלבים ארצית, לכלב השירות הטוב ביותר בשירות כוחות הביטחון.