גוטסמן, דב (ברנהרד)

בן-הזקונים של פרל ויוסף, נולד ביום י' בכסלו תרפ"א (20.11.1920) בעיר רדאוץ, רומניה. הוא סיים בית-ספר עממי וארבע כיתות של בית-ספר תיכון ואחרי גמר לימודיו השתלם במלאכת הדפוס. כחניך "השומר הצעיר" התכונן לעלות ארצה בשנת 1939, אלא שעם כניסת הצבא הרוסי לצ'רנוביץ עבר יחד עם אלפים מבני הנוער היהודי לשטח הכיבוש הרוסי ושם עבד בבית-דפוס ממשלתי. כשהנאצים החלו בהתקפתם על ברית-המועצות הספיק לברוח לפנים הארץ. דוב התגייס לצבא האדום, לחם בסטלינגרד ואף נפצע כמה פעמים, חלה בטיפוס ובמחלת האבעבועות השחורות ורק בדרך נס ניצל ממוות. בכל אותו הזמן, גם כשעבד בנ.ק.ו.ד. הרוסי, לא נטש את רעיון העלייה. משנסתיימה המלחמה חזר לביתו ומצא את הוריו בחיים. סוף-סוף יצא לדרך והגיע בספינה "כנסת ישראל" לחופי הארץ. במאבק שניטש בנמל חיפה בין המעפילים לבין האנגלים נפצע קשה ושולח לקפריסין, שם החלים בבית-חולים בניקוסיה. עם עלייתו, ביום 15.11.1947, הצטרף לקיבוץ רשפים. כשהצליחה אחותו לעלות לארץ, עזב את הקיבוץ כדי שיוכל לעזור לה בצעדיה הראשונים. בחודש אפריל 1948 התגייס דוב לשירות בחטיבת "גולני" והשתתף בקרבות עמק הירדן. באותם הימים נקשרה נפשו לאהבה את הארץ ונופה. הסורים פלשו לעמק הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה, והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. דוב נפל בצמח ביום ח' באייר תש"ח (18.5.1948), חמישה ימים לאחר שהוריו הגיעו לארץ, והובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית- הקברות הצבאי בדגניה א'.