גוטניק, שלום

שלום (שלומיה), בן לאה ו-וולף, נולד ביום כ' בניסן תש"ט (19.4.1949) ביאסי שברומניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשכ"ד (1964). את לימודיו סיים בעיר מולדתו. שלום היה חובב ספורט ונמנה עם חברי נבחרת הכדורגל של "הפועל" בנצרת עילית, והקדיש לקבוצתו הרבה ממרצו ומזמנו. הוא היה מלגזן במקצועו ועמל קשות לפרנסתו, בחריצות ובשקדנות. על-אף עבודתו המעייפת היה תמיד מלא מרץ ושופע חיוניות, ומוכן תמיד לצאת ולבלות עם ידידיו. חבריו סיפרו עליו, שבחיוכו רכש את אמונו של כל אדם, ורוחו הייתה טובה עליו תמיד. הוא ידע להפיג בבדיחה ובדברי הומור רגשות כעס או מתח בין יריבים. היה לו ביטחון עצמי, אך לא שחצנות. הוא כיבד את רגשות הזולת. אך מעולם לא היסס לומר את מה שבלבו, אפילו היו הדברים קשים ובלתי-נעימים, שכן סלד ממשוא פנים ואהב להעמיד דברים על אמיתותם. הוא היה טוב-לב, עזר לאנשים ושמח על כי יכול לעזור. איש אמת היה, עומד בדיבורו וממלא את הבטחותיו. להוריו היה בן נאמן ומסור ורחש להם כבוד רב. שלום גויס לצה"ל בסוף מאי 1967 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר שעבר את שלבי האימון הוצב בחידה והיה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. כל מה שהוטל עליו עשה בדייקנות ובאחריות הראויה לשבח. הוא השתתף במלחמת ששת הימים והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר חזר לחיים האזרחיים ועבד לפרנסתו. במלחמת יום הכיפורים השתתף שלום בסיוע לגייסות הלוחמים נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), בשעה שעסק בהרכבת גשר על פני התעלה, פגע פגז בדוברה שעמד עליה והוא נפצע קשה. לאחר יומיים, ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנצרת עילית. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלום היה חייל למופת וחבר נאמן לאנשי יחידתו".