גוטמן, יוסף
בן יוליה ושמואל (סלו), נולד ביום י"ח בתשרי תרפ"ה (16.10.1924) בעיר בויטן, גרמניה. הוא עלה ארצה ביום 20.2.1939 ונתקבל לבית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה. אחרי שלוש שנות לימוד שימש עוזר-מדריך בבית-הספר. במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת כקצין שנתיים ומחצה בחיל-הים הבריטי. יוסף חנה בעיקר במצרים, באלכסנדריה וליד תעלת סואץ, ועבד שם בבית-מלאכה במקצועו – מסגרות. כשהשתחרר עבד כמסגר בחברת-החשמל. במשך שנים היה פעיל ב"הגנה" והשתתף באימונים רבים. חודש אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה התגייס למלחמת-העצמאות והיה מוותיקי גדודו בחטיבת "כרמלי". ביום 20.1.1948 עזב עם מחלקתו את אזור הקריות ועבר אימונים בקיבוץ משמר הים (הישן). בתקופת האימונים גילה אומץ-לב, התמסרות רבה וכושר גופני ומונה לתפקיד סגן מפקד כיתה. ביום 3.3.1948 נשלחה המחלקה ליחיעם, וחודשיים וחצי היו במצור. לאחר פריצת המצור על יחיעם השתתף בכל פעולות הגדוד, בכיבוש משטרת ראש הנקרה, בסיורים בצפון הארץ ובלבנון, בכיבוש כברי, בקרבות על כפר בירווה, בהטרדת אום אל-פחם, ובקרב על ג'נין (בתחילת יוני). בקרב ג'נין מילא את מקום המ"כ שנפגע והוכיח את כושרו הפיקודי. מאז נשאר בתפקיד מפקד כיתה וכמ"כ השתתף בכיבושה השני של בירווה. יוסף היטיב להשתמש בסוגי-נשק שונים וגם לתקנם. היה חייל למוד-ניסיון, מחיילי הגדוד שנשאו על שכמם את עומס הקרבות והיה תמיד בין הראשונים והמסתערים. היה חייל טוב בגדוד כשם שהיה בן טוב בבית. ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948) השתתף במערכה על תרשיחא. לאחר קרב שנמשך מאור הבוקר עד אחרי הצהריים נתקבלה פקודת נסיגה. בהיסוגו הרגיש כי חבר כיתתו נפצע, הוא גחן אליו לחובשו, ובאותו רגע פגע כדור בחזהו והוא נפל בו במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.
