גוטליב, עמית

בן חנה ומידד. נולד ביום י"ז באדר ב' תשמ"ד (21.3.1984) ברחובות. אח לנטע הבוגרת ממנו בארבע שנים. לעמית הייתה ילדות מאושרת בחיק משפחה רחבה: סבא וסבתות, דודים, דודות ותשעה בני דודים שגרו כולם בחצר אחת בעיר. עמית גדל והתחנך ברחובות. את ראשית לימודיו עשה בבית-הספר היסודי על-שם משה סמילנסקי, וסיימם בבית-הספר התיכון על-שם עמוס דה-שליט. בתיכון בחר להתעמק בלימודי הפיזיקה, המתמטיקה והמחשבים, והיה תלמיד מצטיין. אבל יותר מהצטיינות בלימודיו, התאפיין עמית כאדם ערכי באורח נדיר. עמית היווה מופת לעזרה הדדית ולהתנדבות בבית-הספר, ועל כך הוענקה לו תעודת הצטיינות בסיום לימודיו בתיכון. בהיותו בן חמש-עשרה החליט עמית ללמוד לנגן בפסנתר. למרות הגיל המאוחר יחסית לתחילת לימודי פסנתר, הוא נשבה בקסמו של הכלי והקדיש לא מעט שעות כדי להשיג את הרמה שהיה מגיע אליה אילו היה מתחיל בלימודי הנגינה בגיל צעיר יותר. גם בתחום זה הצטיין, ובתוך פרק זמן לא ארוך ניגן יצירות מורכבות של שופן ובאך להנאתם של בני המשפחה והשכנים. אלה אהבו מאוד לשמוע את נגינתו, גם אם התבצעה בשעות המאוחרות של הלילה. גם את הפעילות החברתית בתנועת הנוער החל עמית בגיל מאוחר יחסית, גיל שש-עשרה. עמית הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בקן רחובות ועד מהרה השתלב בין החניכים ואימץ את ערכי התנועה. בחופש הגדול שבין כיתה י"א וי"ב יצא לקורס הדרכה, ובכיתה י"ב חזר לקן כמדריך. גם כאן גילה רוח התנדבות ומסירות ללא גבול לחניכים, לחברים, לקן הדל ולערכי התנועה. עמית היה מוקף בחברים ובחברות שאהבו מאוד את חברתו. הוא היה איש שיחה שידע להקשיב ולעזור, אהב שיחות אינטימיות שבהן יכול היה להפגין את בגרותו המיוחדת ולהשיא עצות לחבריו. עמית היה אדם רב-תחומי. נוסף על הנגינה בפסנתר שלא פסקה, היו לו תחביבים רבים נוספים: פעילות ספורטיבית שהייתה חשובה לו מאוד (ריצה, טניס שולחן ושחייה), אפייה של עוגות (במיוחד מסובכות), מוזיקה, שהייה בים עם חברים, צפייה בסרטים, משחקי ביליארד, פתירת תשבצי היגיון, אתגרים מחשבתיים במשחקי שח, מחשבים וצילום. אך יותר מכול, היה עמית איש חברה בעל חוש הומור מיוחד במינו. היה זה הומור סטירי, מתוחכם ומרענן – לא בדיחות שחוקות ששמע והעביר לאחרים, אלא חיבור משמעויות הומוריסטיות שהמציא לסיטואציות ולמילים. כדי לממש את חוש ההומור השופע, הקימו עמית וחבריו את "חבורת ץ סופית" שבמסגרתה היו כותבים קטעי הומור ומקליטים אותם. עמית צמח להיות גבר יפה תואר, גבה קומה ובעל גוף מוצק ושרירי. בצניעות רבה, ותמיד עם חיוך, הרבה לעזור למשפחה ולחברים, ולשמש דוגמה כשעסק בחינוך של חניכיו בתנועה ובהמשך – של חייליו. עם גיוסו לצה"ל בחודש אוגוסט 2002 הוצב עמית בחיל התותחנים. בחיל זה עבר קורס מ"כים, אך ביקש לעזוב את התותחנים וכך הגיע ליחידת חילוץ והצלה שבפיקוד העורף, שם היה ממקימי פלוגת החילוץ וההצלה "רותם". מאוחר יותר יצא לקורס קצינים, אותו סיים כמופת. בסיום הקורס חזר לפלוגת החילוץ ושירת בה כמ"מ מוערך. עמית השתתף בפעילויות מבצעיות ברצועת עזה ובגזרת קלקיליה, ובמשימות רבות אחרות. במהלך ילדותו הרבתה המשפחה לטייל בשבילי הארץ הן ברכב, אך בעיקר ברגל. טיולים אלה תרמו לאהבת הארץ בגילויה הבלתי אמצעי. ההצטרפות ל"שומר הצעיר" אף הגבירה אצל עמית את אהבת הארץ ושביליה, ובמשך שנותיו האחרונות בתיכון, ובמהלך שירותו הצבאי שנמשך חמש שנים, הרבה לטייל עם חבריו מהגרעין. עמית היה הציר המתכנן והמקשר בין חבריו, והם הלכו אחריו לטיולים הנפלאים שתכנן בעבורם. הוא אהב במיוחד טיולי מים, והתמונות הרבות שצולמו במהלך טיולים אלה מעידות על רגעי האושר הנפלאים שחווה בהם. לדאבון הלב, המים אשר כה אהב, שטפו את עמית בדמי ימיו. בבוקר יום שבת, כ"ד באייר תשס"ז (12.5.2007), יצא עמית עם עוד עשרה חברים לטיול סנפלינג בשמורת נחל קומראן. היה זה יום יבש וחם. בצהריים פרץ לנחל גל אימתני של שיטפון שטרם זכור כמותו, והטביע את הנחל בעננים ענקיים של מים ואבק. עמית נספה בשיטפון יחד עם עוד שלושה מחבריו: נועה שפירא, דרור קורן וטל אלון. סגן עמית גוטליב היה בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הותיר הורים ואחות. הספידו אביו: "אני עומד כאן מולכם כשגופי רועד ועולמי חרב. עמית האהוב שלנו איננו עוד. במאי השנה, ביום שמש חם ויבש, יצאו אחד-עשר חברים ועמית ביניהם לנחל קומראן שבמדבר יהודה כדי ללמוד לגלוש בחבלים במצוקים הענקיים – מה שמכונה סנפלינג. עמית הסביר לנו שלימוד הסנפלינג חשוב ביותר למי שאמור לתפקד כקצין חילוץ והצלה, ושהתמזל מזלו שחברו לפיקוד דרור קורן שהשתחרר זה לא כבר התמחה בגלישת סנפלינג ומזמין אותו להדרכה באתר הקלאסי של לימוד המיומנות הזו, דהיינו בנחל קומראן. באותו סוף שבוע מזג האוויר היה לא יציב, וכששאלנו אם הם לוקחים בחשבון את סכנת השיטפונות, הוא השיב שאתר קומראן הוא שמורת טבע רצינית ומסודרת ואין ספק שאם יתברר שקיים חשש לשיטפונות, האתר יהיה סגור למטיילים. דברים אלו נשמעו משכנעים ומרגיעים. בבוקרו של אותו יום שבת, השמורה אכן הייתה פתוחה ואפשרה לאסוננו לצעירים לנוע לכיוון המצוקים. בצהריים טרף את המדבר שיטפון אימתני שהפך את הנחל לענן אדיר של מים ואבק והרג ארבעה מהילדים, וביניהם את דרור קורן ואת עמית שלנו. עמית היה איש גדול, יפה תואר, שקט ומופנם. הוא אף פעם לא דחף את עצמו, תמיד הסתכלו עליו וזיהו את יכולותיו. כך היה כשלקראת סוף הסדיר הציע לו אל"מ שלום בן אריה לצאת לקורס קצינים, כך היה כשבסיום אותו הקורס העניק לו מפקד הפיקוד האלוף יצחק ג'רי גרשון את תעודת המופת, וכך היה כשמפקדו אלוף משנה יריב סנדלון הספידו ואמר: 'עמית שירת כמ"מ בפלוגת "רותם". לקח חלק בפעילויות מבצעיות ברצועת עזה ובגזרת קלקיליה ופיקד על פעולות מבצעיות שונות. עמית היה מעמודי התווך של הפלוגה, דמות נערצת ומובילה, אדם פיקח שמפקדיו נהנו לקבל את עצותיו. הוא ניכר בשאיפתו לשלמות הביצוע תוך הפגנת רצינות ומקצועיות ראויות להערכה. עמית ייזכר באהבה על ידי מפקדיו, פיקודיו וחבריו גם בזכות חוש ההומור השופע וחיוכו הרחב'. אחת החיילות נתנה לנו למזכרת את הספר 'לוחם האור' של פאולו קואלו וכתבה כך: 'להורים של עמית, אתם לא מכירים אותי אבל אני הכרתי את הבן שלכם. הוא היה האדם היחיד שהתאים לפרופיל של לוחם האור האמיתי. הבן שלכם היה אדם מקסים ומודל לחיקוי לכולנו. עמית אהב את הארץ הזו אהבה עזה, וכמעט בכל סוף שבוע ארגן לחבריו טיולים במסלולים שונים כשהדגש היה תמיד על מים. בימים אלה הוא היה אמור להשתחרר, והטיול הגדול שתכנן אמור היה להיות בשביל חוצה ישראל. עמית היה איש משפחה, אהב בעלי חיים, תמיד היה מוקף בחברים וחברות, היה איש הגות בעל חוש הומור וניגן להפליא בפסנתר. הידיעה שיותר לא נראה אותו ולא נחבק אותו מטריפה עלינו את דעתנו'. מאז האסון התוודענו למפקדיו, לחבריו לפיקוד ולחייליו, אנשים שלא הכרנו קודם ואשר היו מרכז ההוויה של עמית שלנו. אנו שואבים כוח וחום הן ממפקדיו, הן מחבריו לפיקוד והן ממערך התמיכה הצה"לי במשפחות השכולות. חייליו ביכו אותו ואמרו 'הלכנו אחריו בעיניים עצומות, הוא היה לנו כמו אבא'. כך גילינו את מורשתו של בננו הצעיר שאומרת 'אם אתה מפקד או מנהל – הייה מחובר לפיקודים שלך בשטח, אך אל תאבד את הסמכותיות שלך' … ברצוני לסיים במילים של אסא כשר ששכל את בנו יהורז באסון במדבר: 'כביכול אני בין החיים ואתה לא ביניהם / כביכול אתה בין המתים ואני לא ביניהם – כביכול. / אתה בין המתים אבל חלק ממך חי ואתה בין החיים. / ואני בין החיים אבל חלק בי מת ואני בין המתים. / אתה בין המתים שהם בין החיים. / ואני בין החיים שהם בין המתים. / ואנחנו הולכים אליך ואתה שב אלינו.'?" מידד, אביו של עמית, הקים לזכרו בלוג ברשת האינטרנט שכתובתו: http://medadgottlieb.blogspot.com כמו כן הוא ערך את ההספדים שנישאו לזכרו של עמית במצגת שכתובתה: http://images.nana.co.il/SiteFiles/janana/hespedim.pps והכין שלוש מצגות לזכרו של בנו האהוב עמית המופיעות ברשת האינטרנט: 1. מצגת בעקבות "האלגיה לילד שאבד" מאת יהודה עמיחי : http://images.nana.co.il/sitefiles/janana/desert.pps 2. http://www.planetnana.co.il/medad/poli.pps 3. http://www.planetnana.co.il/medad/lp.pps מולי ורד, חברו של עמית שניצל באסון, הכין לזכרו מצגת ובה תמונותיו של עמית ותמונות שצילם. כתובת דף האינטרנט בו מופיעה המצגת: http://omrihecht.com/Amit