גוטליב, עמיקם

עמיקם (עמי), בן יפה ויהודה, נולד ביום כ"ב באדר א' תש"ח (3.3.1948) בתל אביב ולמד בבית-הספר היסודי "רמז" בקרית שלום שבתל-אביב. את לימודיו התיכוניים המשיך בבית הספר המקצועי "שבח" בתל אביב וקיבל תעודת חשמלאי מוסמך. במשך כל השנים היה חבר פעיל בתנועה המאוחדת וחבריו זוכרים אותו כבחור נחמד, ישר, אציל-נפש, נעים-הליכות ומסור לתנועה ולחברים. עמיקם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1965 ולאחר שסיים סדרה של קורסים בבית-הספר לשריון, הוצב באחת מיחידות חיל השריון במקצועו כחשמלאי טנקים. הוא היה חיל טוב ומסור, שהתנדב לכל תפקיד, ולחם באומץ ובמסירות ללא גבול בכמה מהקרבות הקשים של מלחמת ששת הימים ושל מלחמת ההתשה. לאחר שהשתחרר משירות החובה בצה"ל, חזר עמי אל ספסל הלימודים בבית-הספר לטכנאים. שלוש שנים למד והתמחה בתחום האלקטרוניקה ואחר כך התקבל לעבודה בתעשייה האווירית. הוא התכוון להמשיך לעבוד עד שיחסוך די כסף להמשיך את לימודיו בטכניון. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים, התייצב עמי ביחידתו ונשלח עם כוח שריון דרומה לסיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים ומילא את תפקידיו באומץ ובהקרבה. ביום שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נחלץ עמי לתיקון טנק שנתקע על אחד הגשרים, בעת הפריצה על מעבר לתעלת סואץ. תחת הפגזה כבדה ניסה לתקן את הרכב הפגוע, עד שהוא עצמו נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אחות ושני אחים. בתו, שנולדה חודשיים לאחר נופלו, נקראת על שמו – בת עמי. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.