גוטליב, יואל

יואל, בן חוה, נולד ביום כ"ב בתשרי תשי"א (31.12.1950) בליון שבצרפת. בשנת תשי"א (1951) עלה ארצה עם אמו, שהשתקעה בתחילה בקיבוץ שדות-ים ואחרי-כן עברה לירושלים. הוא החל ללמוד בבית-הספר בקיבוץ שדות-ים, המשיך בבית-הספר היסודי "בית-הכרם" בירושלים, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "בויאר". כבר בילדותו התגלו ביואל שתי תכונות מיוחדות – אהבה לטבע ובעיקר רגישות והבנה לבעלי חיים וכן כישרון לציור. בקיבוץ שדות-ים נהנה מהאווירה השלווה ואמנם בשנים האחרונות לאחר שעבר לירושלים, התקשה להסתגל לשאונה של העיר, שלדבריו אי-אפשר לשמוע בה קול שירה של ציפור. בשנותיו הראשונות בירושלים נטה להסתגר בתוך עצמו ומצא עיסוקים רבים שאינם דורשים חברת בני אדם. בשעות הפנאי הרבה בקריאה. הוא אהב את סיפוריו של שלום עליכם, קרא את ספריהם של סופרי השואה והתעמק בספרים שעסקו במלחמות ישראל ובעיקר במלחמת העצמאות. מבין הספרים המתורגמים, אהב את ספריו של הסופר הרוסי סולז'ניצין. כמו כן נתן ביטוי גם ליצר הציור שלו. הוא צייר ביד אמן רגישה, תמונות שהעידו על כישרון רב ונפש מתרשמת. יואל הסתגל לאט לחברת בני גילו הירושלמיים אמנם סירב להצטרף לתנועת נוער, אך היה מפעיל את חבריו לבית-הספר ולשכונה, בפעולות שונות בהתנדבות. יחד עם חבריו יצא לטיולים, בהם היו אוספים בעלי חיים, ובדרך זו גברה התעניינותו במדעי הטבע, בעיקר בביולוגיה, והוא ראה את עתידו ברפואה וטרינרית. יואל היה ספורטאי מצוין, והקדיש זמן רב לפעילות גופנית. הוא היה מתעמל טוב ושחין מהיר וכן היה חבר בחוג לקליעה למטרה במסגרת הגדנ"ע. לאחר שסיים את לימדיו בבית-הספר, יצא לקיבוץ שדות-ים, שנשאר קשור אליו מנעוריו ועבד בהתנדבות עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל. יואל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969 ולמרות שהיה בן יחיד, התנדב לשרת ביחידה קרבית והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות הוכשר כנהג טנק ואחרי כן סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים. הוא נשלח לשרת בגדוד טנקים של חטיבה שבע בסיני, תכונותיו המצוינות התגלו גם בעת שירותו הצבאי. הוא היה איש מקצוע טוב. בעל יזמה ותושייה. כמפקד ידע להיות חבר לפקודיו ולעשות לפתרון בעיותיהם. הם אהבוהו והיו מוכנים להישמע לו ללא היסוס. בפברואר 1972, שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. עוד בתקופת השירות הסדיר החל להתעניין בארכיטקטורה ובכל המתרחש בתחום זה, והחליט ללמוד מקצוע זה בטכניון בחיפה. עד לתחילת הלימודים עבד כפועל בהרכבת גגות. הייתה זו עבודה קשה. אך הוא לא נרתע ממנה. הוא ניחן בכוח-רצון ומשהציב לעצמו אתגר ידע להתגבר על קשיים ולהגשים את מטרתו. הלימודים בטכניון היו לרוחו והוא היה מאושר במעשיו. הוא עשה חיל בלימודים ונטל חלק בפעילות חברתית ותרבותית בפקולטה לארכיטקטורה. מוריו וחבריו לספסל הלימודים מציינים כי יואל הצטיין ברגישותו הרבה. היה לו יחס מיוחד לכל דבר שעסק בו ואפילו לחומרים ששמשוהו להכנת עבודותיו. חבריו זוכרים את השעות הארוכות שבילה יחד עמם במועדון הסטודנטים של הפקולטה. הוא השרה סביבו אווירה טובה ונעימה, בהיותו איש שיחה מלבב, שאפשר ללמוד אתו ולבלות במחיצתו. שעות ארוכות עשה במועדון הסטודנטים בהאזנה למוסיקה קלאסית וביחוד ליצירותיהם של המלחינים האהובים עליו – בטהובן ושופן. הוא ניסה ל"הדביק" גם את חבריו באהבתו למוסיקה. בשיחות שהיו נמשכות עד לשעות המאוחרות של הלילה, ניסה להסביר להם את משמעות הצלילים ואת הדרך להבנת היצירה. יחד עם חבריו היה דן בבעיות שעמדו ברומו של עולם ובנושאים שהעסיקו אותם כתלמידים – עניינים שברגש וביופי המשפיעים על עבודתו של הארכיטקט. חבריו ללימודים מספרים כי מי שזכה להיות במחיצתו בתקופת הלימודים נהנה מחוויה גדולה. חודש ימים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא לשירות מילואים פעיל בסיני, כשפרצו הקרבות יצאה יחידתו להשתתף בבלימת המצרים ואחרי-כן השתתפה בקרבות צליחת התעלה והבקעת מערכי האויב מעבר לתעלה. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע יואל בהפגזה ארטילרית ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.