גוז, ישראל (“סרוליק”, “סיומה”)

בן בנימין ושרה. נולד ביום ט"ו באלול תרצ"ו (2.9.1936) בפרוסקורוב אשר ברוסיה (אוקראינה). אחרי שהתיתם מאביו נדדה המשפחה ברחבי סיביר ובאירופה עד שבשנת 1947 עלה ישראל לארץ עם אמו. למד וסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "נצח ישראל" אשר בחיפה. לאחר מכן נרשם לבית ספר תיכון של ערב ובטכניון העברי בחיפה התמחה כטכנאי לשרטוט ולתכנון חלקי מכונות, נתקבל ושימש כמורה בבית ספר תיכון מקצועי "אורט" אשר בעפולה, שם השתייך ל"הפועל". לבית הספר אשר במשק תל יוסף בא אחרי שקנה נסיון וידע. החניכים אהבו אותו והעריכוהו, כי הוא הבין ללבם, היה שותף לבעיותיהם, השתדל להקל עליהם בשעת הצורך אך ידע גם לתבוע מהם את הדרוש. היה מלא תכניות לעתיד גם בעבודתו וגם בחייו הפרטיים. באוגוסט 1954 גויס לצה"ל ושירת בצבא הסדיר וכן עבר קורס מ"כ , השתתף במערכת סיני בתור קצין, וכמפקד העריכו אותו חייליו, שברובם היו עולים חדשים ומילדי המזרח, כי תמיד מצא את הגישה המיוחדת אליהם כאשר עמדו בפני בעיות של משמעת ושפה ותנאי אימון קשים, וכך הצליח להפוך אותם לצוות המוכן תמיד ללכת אחריו באש ובמים ולעמוד בפני התמורות שבדרישות המשמעת. כידיד נאמן התייחס אליהם. בשנת 1967 סיים את לימודיו בטכניון העברי בחיפה אלא שלא זכה לקבל את תעודת הגמר שלו, כי ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ובקרבות סיני, ליד אבו-עגילה, ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל כקצין חבלה; זה היה בנסותו לחלץ שריון של מפקד שנקלע בשדה מוקשים. הניח אשה ושני ילדים קטנים והצעיר למטה משנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. הנהלת בית הספר, אשר בו לימד בתל-יוסף, החליטה לקרוא על שמו את אולם הריתוך שהוא היה מפתחו ועזר להתקדמותו ללא לאות. לזכרו הוצאה לאור חוברת וכן מוזכר שמו בספר "הגדוד שלנו". בית הספר "אורט" בעפולה קרא את חדר הטכנולוגיה על שמו. מדי שנה מסדרת המועצה המקומית עפולה יום ספורט על שמו.