גודס, שרגא (פייבל)

בן הניה ושמעון, נולד בשנת 1912 בעיירה הקטנה פייסק שליד וולקוביסק, פולין. בעודנו רך בימים מתה עליו אמו; חינוכם וגידולם של שבעת היתומים היו בידי אביו, אשר לא נשא לו אישה שנייה. חינוך זה ללא אם היווה מציאות קשה, אך זו חישלה את הנער בגוף ובנפש. אחרי שירות בצבא הפולני יצא לקיבוץ-הכשרה על שפת הניימן ובשנת 1935 עלה לארץ. למחרת בואו כבר יצא לעבודה – מילוי משאיות חצץ. חבלי הסתגלותו לעבודה המפרכת ולארץ החדשה היו אמנם קשים אך הוא קיבל הכל באהבה ובשמחה. איש-עבודה היה מנעוריו ובה מצא סיפוק רב, ובייחוד מצא אושר בעצם היותו בארץ. אחרי כמה שנות-עבודה קשות רכש לו משאית משל עצמו והצטרף לקואופרטיב "משמר המפרץ". בפרוץ מלחמת-העצמאות היה נוסע ללא פחד בכל שעת-סכנה ולכל מקום שצו-החירום תבע ממנו. פעם, בצאתו עם הצבא לרמת יוחנן, ענה בפשטות וביושר לאישתו, שניסתה להניאו מנסיעה מסוכנת זו: "אנו לוחמים בעד החופש שלנו ואם כל אזרח לא ירצה לסייע לא נגיע לידי ניצחון". ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948) – יום כיבוש חיפה – יצא יחד עם חברו-לעבודה, זאב פיין ז"ל, לתקן מכונית שחל בה קלקול בשעת-נסיעה על הר הכרמל. בשובם במכונית בדרך נשר-יגור נקלעו לקרב שהתנהל בין הלגיון הערבי ל"הגנה". הוא וחברו לקחו חלק בקרב הזה וליד כפר חסידים מצאו שניהם את מותם – ונשקם בידם. שרגא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אישה ושני ילדים.