גודני, יונה (יונצ’יק)

בן טובה ומכס, נולד ביום כ"ב בניסן תרפ"ז 24.4.1927)) בחיפה. הוא למד בבית-הספר "גאולה" ואחר-כך סיים קורס בן שנתיים לחרטות-מכונאות בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה. יונה היה חבר בתנועת-נוער חלוצית ובגיל שש-עשרה ניסה להצטרף לפלמ"ח בחיפה. משלא קיבלוהו בשל חולשת ריאותיו התייצב בקרית חיים ושם הצליח להסתיר את מחלתו ולהתקבל. הוא עבר אימונים בכל רחבי הארץ – בגליל, ביהודה ובנגב, סיים קורס מ"כים ובתפקיד זה השתתף בהרבה פעולות נועזות, ביניהן: שחרור המעפילים ממחנה עתלית, פיצוץ המסילות, פיצוץ גשר אלנבי, העלאת מעפילים מהאוניות ופעולת ההסחה נגד מבצר המשטרה הבריטית בשרונה בליל בוא אוניית-המעפילים "וינגייט". כמה פעמים נפצע בפעולות ונרפא, אך בביקורים הקצרים אצל אמו ואחותו החרדות לגורלו לא סיפר דבר על כל זה. אחרי שירות של למעלה מארבע שנים שוחרר והחל לעבוד במקצועו ובשעותיו הפנויות הוסיף לאמן כיתה בחיפה. בקיץ שנת 1947 התנדב לעזור בטיפול בילדים במחנה-קייטנה של ילדי תימנים ושם נתגלה כשרונו החינוכי בהרגילו את הילדים לסדר ולמשמעת וברתקו אותם בסיפוריו כמחנך זקן ורגיל. בעת השמחה על החלטת עצרת האו"ם על החלוקה, הבין מיד את האחריות שמפנה זה בתולדות ישראל מטיל עליו ולמחרת התייצב לשירות פעיל. כשבועיים פעל כמפקד כיתת פלמ"ח בעיר התחתית בחיפה ואחר-כך נשלח עימה לשמירה על צינור המים בנגב במסגרת הפלמ"ח. ביום 25.12.1947 יצא עם כיתתו ועוד כיתה, בפיקוד מפקד הכיתה ההיא, לסיור ולבדיקה של צינור המים. ליד עימארה הותקפו מן המארב על-ידי כוח ערבי עדיף בהרבה. בעודו חובש חבר פצוע נפצע קשה בבטנו ונתן הוראות בקור-רוח כיצד לחבוש את פצעו. נלקח למשק גבולות ומשם לניר עם. היה כל הזמן בהכרה מלאה ומעל מיטתו עוד נתן הוראות לחבריו כיצד לשמור על ביטחון הצינור והסביר להם את חשיבותם של הנגב והצינור לעתיד המדינה – ולמחרת, ביום י"ד בטבת תש"ח 26.12.1947)), מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות חיפה.