גובר, אפרים

בנם-בכורם של רבקה ומרדכי. נולד ביום ד' בכסלו תרפ"ח (28.11.1927) ברחובות. הקדים להתבלט בלימודים וגם בשירות ה"הגנה". התחיל ללמוד בבית-ספר בגיל חמש ואף "קפץ" כיתה. מגיל רך ביותר כתב יומן, בו השתקף עולמו הפנימי. בהיותו בן 12 וחצי סיים את בית-הספר העממי, בהצטיינו במיוחד בידיעת הארץ ובמקצועות המעשיים. מאז עבד במשק הוריו בכפר ביל"ו ובכוחות עצמו הוסיף להשתלם בלימודים. המאורעות שהתרחשו בארץ בשנות ילדותו קירבו אותו לענייני ה"הגנה". בן עשר כבר היה מאותת בכפר. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה חי אפרים זמן-מה בסערת-נפש: "לו הייתי בגיל צבאי הייתי מתגייס תיכף ומיד". אמר והוסיף: "את ארץ-ישראל נוכל לקנות רק אם ניתן לה את דמנו ונילחם על חירותה". אפרים עודד את האב להתגייס לצבא אך לא קיבלוהו בשל גילו ומצב בריאותו. כשהוכרז על גיוס נשים לצבא הבריטי, ואמו הייתה בין המתגייסות, קיבל עליו הנער יחד עם אביו את הדאגה למשק, לאח בן העשר ולאחות בת השלוש – והוא אז בן 14. בזמן שירותה של האם בצבא הניע את האב לעבור לכפר ורבורג למשק גדול יותר הנושא את עצמו. דרש מן האם לשוב הביתה, כי הוא כבר ראוי למלא שם את מקומה: "עכשיו עליך לשוב למשק ואני אלך לנשק. איני רוצה יותר שאמא שלי תגן עלי". בהשפעת האם שירת תחילה כנוטר כשירות-ניסיון וכעבור תשעה חודשים התגייס לצבא הבריטי. עם יסוד הבריגדה היהודית הצטרף לשורותיה, לחם בחזית אירופה נגד הנאצים, נפגש עם שארית הפליטה, עבר ביניהם וטיפל בהעפלתם. עם שחרורו חזר מיד לפעולה ב"הגנה": השתתף בעליית אחת-עשרה הנקודות הראשונות לנגב, "הברחת" מעפילים מהאונייה "שבתי לוזינסקי" ונתפס על-ידי השלטונות הבריטיים במקום מעפיל ונשלח לקפריסין. בפרוץ קרבות מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "גבעתי", נתמנה אחראי לאזור בנגב כמפקד מחלקה, היה מפקד כפר אוריה בפרוזדור ירושלים, אחר-כך אחראי לליווי שיירות לנגב, מפקד ניצנים ומפקד טירת שלום. ביום ט"ו באדר ב' תש"ח (26.3.1948), נמנה עם מגיני טירת שלום נגד כנופיות עיראקיות שהתבצרו בכפר קובייבה, נשאר יחידי לחפות על חבריו, לאחר שפקד עליהם לסגת משום שאזלה תחמושתם, נפגע מכדור ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר ורבורג. בדברי ההספד אמרה עליו האם: "לא בזכותנו הוא גדל כה שלם וישר דרך. נפל בחלקנו האושר לגדל אחד היהודים הצעירים, שלא נולדו כמוהם זה דורות רבים. רק עם שובנו ארצה והשתרשותנו בה יכולה היא לחזור ולהצמיח אילנות כאלה, כמו אפרים והדומים לו". אחיו הצעיר צבי נפל כעבור ארבעה חודשים לערך בקרב נגד המצרים ליד חוליקאת. לזכר שני האחים שנפלו ניתן השם כפר אחים למושב עולים משארית הפליטה שהוקם ליד כפר ורבורג. כתבי האחים פורסמו ב"ספר האחים", שיצא לאור בשנת תש"י.