גואטה, יצחק (איציק)

בן ריטה ועמוס. נולד ביום כ"ו באדר תשכ"א (14.3.1961) בירושלים. משפחתו התגוררה במושב כסלון והתפרנסה מגידול עופות. יצחק החל ללמוד בבית-הספר היסודי בעין כרם וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון-החקלאי בעין כרם במגמה טכנולוגית-מקצועית. איציק היה בן מסור להוריו וידיד נאמן לחבריו המרובים. מעולם לא ביקש דבר לעצמו, להפך, טוב לבו ונכונותו לעזור היו לשם דבר. בשעות הפנאי ובחופשותיו מבית-הספר טרח ועמל במשק המשפחתי. יצחק גויס לצה"ל בספטמבר 1979 והוצב, לפי בקשתו, בנח"ל. לאחר הטירונות עשה את שארית תקופת שירותו בקיבוץ גונן שבצפון. בהגיע זמנו להשתחרר בתום שלוש שנות שירות חובה, נרשמה התנהגותו בתעודת השחרור כטובה מאוד והערכת מפקדיו היתה: "מילא את תפקידו באחריות ובמסירות, גילה נכונות לעשות מעבר למוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו". לאחר שחרורו נשא איציק לאישה את מרגלית והזוג קבע את מושבו בירושלים. הוא היה בעל אוהב ואב מסור לבנו עמוס. את פרנסתו מצא כמחסנאי במפעל 'מיפרומל'. כדרכו, מילא את המוטל עליו במסירות, בהתמדה ובנאמנות, הוכיח רצון טוב לעזור לזולת והכול תוך צניעות וענווה. בעת שירותו במילואים הועבר יצחק לחיל-הרפואה, עבר קורס חובשים והועלה לדרגת סמל. איציק שירת כחובש גדודי באגד ארטילרי. מפקדיו העריכוהו כ"אדם אמין, אחראי וישר, מפקד למופת, מסור לעבודתו ואיש חברה נעים". ביום ה' בשבט תשנ"ב (9.1.1992), נפל סמל יצחק גואטה בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה בהריון ובן, הורים, שלוש אחיות ואח – שרה, לאה, זיוה וויקטור. בנו שנולד לאחר נופלו נקרא עמית. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תפקד כחובש בכל מסלולו הצבאי, עד הגעתו לתפקיד החובש הגדודי הבכיר. לכל אורך הדרך הצטיין בשירות מסור ובאהדת חיילי ומפקדי היחידה". יצחק הונצח בבית-כנסת בשכונת מגוריו.