גדסי, אילן

בן מיכל ושאול, נולד ביום ט"ו באייר תשי"ח (5.5.1958) ברחובות. אילן למד בבית-ספר היסודי על-שם בן-צבי ובתיכון על-שם קציר, במגמה ביולוגית. בתקופה זו, רכש לעצמו אילן הרבה חברים וחברות בעלי רקע וסגנון שונה, והסתדר איתם יפה וכולם אהבו אותו. ביולי 1976 התגייס אילן לצה"ל, והתנדב לשרת ביחידת נח"ל כחובש קרבי. אך זמן קצר לאחר גיוסו קרה אסון במשפחתו: אמו נהרגה בתאונת-דרכים. לפי בקשתו, עבר אילן לשרת קרוב לבית, כדי לעזור לאביו ולשלושת אחיו הקטנים ממנו. הוא המשיך בתפקידו כחובש, ועלה לדרגת רב"ט. כשהשתחרר מצה"ל, החליט אילן להגשים את חלום ילדותו – להיות מהנדס בניין. ואכן, הוא התקבל כתלמיד להנדסה אזרחית בטכניון בחיפה, והספיק לסיים את שנת לימודיו השנייה. בסופי שבוע ובחופשותיו עבד אילן בבית-החולים "קפלן" כחובש, למימון הוצאותיו. הממונים עליו הביעו הערכתם למסירותו בעבודה ולכישוריו. אילן אהב טיולים בחיק הטבע, ובכל הזדמנות טייל עם חבריו במקומות שונים בארץ. כמו כן, לא פסח אילן על חו"ל, בקיץ תשמ"א ערך עם חבר מהטכניון טיול בן חודשיים באירופה, וחזר ממנו עם חוויות מרגשות. אילן סיים את חייו הקצרים, התוססים, המגוונים ומלאי החוויות במלחמת שלום הגליל. כשפרצה המלחמה, הוא עלה עם יחידתו ללבנון וסופח לגדוד סדיר. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), בהיותו בגיזרה המזרחית, באזור אגם קרעון ליד הכפר לביא, הותקפה יחידתו. אילן נפגע ונהרג. בן 24 שנים הוא היה במותו. מפקד יחידתו סיפר עליו אחרי מותו: "הוא שירת נאמנה ובמסירות במסגרת שבה ראה את יעודו כחייל מילואים, במסגרת המגל והחרב". אילן הובא למנוחות בבית-הקברות ברחובות. הוא השאיר אחריו אב ושלושה אחים. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו. האגף לחינוך ותרבות של עיריית רחובות הקים בשכונת מרמורק-שעריים ספרייה על שמו.