גדיאל, ישראל

בן איטקה ומכס, נולד ביום כ"ה בתשרי תרע"א (28.9.1910) בעיר קמפן, גרמניה. בשנת 1942 עלה לארץ והתיישב בירושלים. ישראל התחיל לעבוד בבית-הקפה "עטרה" ועקב מסירותו לעבודה נתמנה אחראי על העובדים. בראשית קרבות מלחמת-העצמאות בירושלים התייצב לשורות המגינים ומילא תפקידי-שמירה שונים בהגנת ירושלים העברית. ביום י"ב באדר א' תש"ח (22.2.1948) הגיעה שיירה ובה משוריין ושלוש משאיות צבאיות בריטיות לרחוב בן יהודה בירושלים. המשאיות, נהוגות בידי עריקים בריטיים, הוחנו ברחוב ונהגיהן הסתלקו במשוריין. המשאיות, עמוסות מאות קילוגרמים של חומר נפץ, התפוצצו בשעה 06:30. בפיצוץ קרסו ארבעה בתים ועוד ארבעה התמוטטו בחלקם וגרמו נפגעים רבים. במשך היום התנהלו חילופי אש עם חיילים בריטיים. ישראל נמצא אז בקרבת מקום, נורה על-ידם ונפל חלל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות בסנהדריה. השאיר אישה ובת שנולדה שישה שבועות אחרי נפילתו ונקראה על שמו, ישראלה