גדיאל, זבולון שלמה (“שחיף”)

בן משה ורחל. נולד ביום כ"א בטבת תש"ז (13.1.1947) בכפר סירקין. ראשית חינוכו, עד כיתה ז', היה שם, במושב, ובימי החופש, בבואו עם אמו לבקר בקיבוץ שדות ים (כי הוריו היו מידידי הקיבוץ) מצאו חן בעיניו חיי הילדים במקום והוא ביקש להישאר במשק. סוף סוף בגיל י"ב הביאתו אמו לשם. אהב ספורט והשתייך לסניף הימי של "הפועל", כי מאד חיבב את הים. חבלי הקליטה בקיבוץ לא היו קלים בשבילו אולם לאחר שגדל והתגבר עליהם נתקבל בחברה. מטבעו שקט היה והעמיק לחשוב – בעיקר בענייני פוליטיקה. היה מעורה בנעשה בעולם הגדול ובמתרחש בעולמנו הקטן. בקיבוץ סיים את לימודיו התיכוניים ומן הראוי לציין כי את עבודת הגמר לסיום כיתה י"ב עשה על הנושא "המיעוט הערבי בישראל;" עבודה זו דרשה ממנו קריאה מרובה עיון ופגישה עם אישים שונים. אהב ילדים קטנים, שיחק איתם רבות ותמיד היה חיוך מרחף על שפתיו. עניין רב גילה בעתונות אף כי שאף לעסוק בדיפלומטיה. ביולי 1965 גויס לצה"ל במסגרת נח"ל ואחרי תקופת הטירונות עבר קורס מ"כ וגם קורס צניחה. תמיד אמר שמלחמה בוא תבוא לבסוף והוא חיכה לה והיה מוכן לתת את כל אשר לו – ואמנם כך היה: במלחמת ששת הימים היה עוד באמצע שירותו הסדיר – ובקרב שנערך בשכם ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), על מורדות הר עיבל, בשעת טיהור קני ההתנגדות שם, מצא את מותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. אחרי נפלו הועלה לדרגת סגן. במלאת "שבעה" הוציא קיבוץ שדות ים עלון ובו מוקדשים כמה עמודים לזבולון ולחברו. אף ב"שלושים" לנפלם הופיע עלון. בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו.