גדול, יהודה

בן רחל ודוד. נולד בשנת תרפ"ב (1922) בטרנסילבניה שבהונגריה. אביו נודע כאיש ישר-לב וירא-שמים. יהודה למד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי לא-יהודי, אך בזכות האוירה המסורתית שאפפה אותו בבית הוריו שמר על זיקתו הלאומית וגם שיקע עצמו בפעילות ציונית. התמיד לבקר במועדון "צעירי מזרחי" שבעיירתו, הצטרף למקהלה, הקשיב לשיעורי עברית ולמד לבטא כהלכה את הלשון. ועל הכל – למד למלא חובות מתוך רצון חפשי ומשמעת עצמית. עוד בנעוריו כתב מכתבים נלהבים ספוגי געגועים לאחיו הבכור שנמצא בארץ-ישראל. כשהגיעו אליו הידיעות על מאורעות הדמים של תרצ"ו שלח מכתב לאחיו ובו קרא לו להתגייס מיד למשטרה ולקחת חלק פעיל בהגנה על הישוב העברי. בסוף שנות השלושים גמר אומר לעלות לארץ-ישראל ככל המוקדם. משלא התאפשר לו לעלות בדרך החוקית הפליג באפריל 1939 למחוז חפצו באוניית מעפילים שאורגנה על ידי המזרחי ומכבי. האניה, "אסימי", קטנה היתה מהכיל את כל נוסעיה, התנאים הסאניטאריים היו קשים מנשוא והמזון דל. לאחר ימי סבל קשה הגיעו סוף-סוף לחוף נתניה, אך שמחת הנוסעים היתה מוקדמת מדי. משמר-החופים הבריטי שהבחין בהם פתח ביריות על האניה ואחד המעפילים נהרג. האניה נשלחה בחזרה ללב-ים על אף מחאות חריפות מצד הישוב העברי ומוסדותיו. חיפה העברית סערה כולה ובישוב כולו הושבתו העבודה והתנועה. לאחר שלושה חודשים הצליח יהודה להגיע ארצה. הוא השתקע בחיפה, הסתדר מיד בעבודה, נרשם כחבר בסניף ה"מכבי" בעיר ובו פעל בעיקר בענף האיגרוף. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה התגייס בין הראשונים, וללא הסכמת משפחתו, לפלוגת ה"מכבי" שבצבא הבריטי. בפלוגה נודע בצניעות הליכותיו, בטוב לבו, בנכונותו תמיד לעזור לזולת וגם בחוסנו גופני שעמד לו בשירותו. בכ"ב בתשרי תש"ד (21.10.1943) יצא במכונית ממחנה הפלוגה שבוואדי סראר לאימוני קליעה בדרום הארץ. בהתנגשות קטלנית שאירעה בדרך נהרגו ארבעה מנוסעי המכונית הצבאית ויהודה בתוכם. בן 21 היה במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין החדש בחיפה ונקבר בטקס צבאי מלא. הניח אם ושלוש אחיות. תנועת "מכבי" הוציאה חוברת לזכרו ובה דברי חברים על חייו ודמותו; שמו הונצח גם בספרים "איש בחי"ל;" "ספר ההתנדבות;" "יזכור" מטעם מכון ז'בוטינסקי ורשימות לזכרו התפרסמו בעתונים "המשקיף" ו"דבר".