גבע, יוחי-יוחנן
בן מרים ופאול, נולד ביום כ"ז בניסן תשכ"ב (1.5.1962) בקרית ביאליק. הוא התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי "זכרון יוסף" בחיפה ולמד בו חמש שנים. כשעברו הוריו לראשון לציון המשיך שם את לימודיו וסיים את חטיבת הביניים. אחרי כן עבר לפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. יוחי נמנה עם טובי התלמידים בפנימיה. הוא התבלט בתושייתו, ברוח ההתנדבות שלו וביושרו האישי. בתעודת-הגמר שלו ציינו מוריו: "אם תמשיך בדרך זו תגיע להישגים נאים בצבא". בנובמבר 1976 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הצנחנים. כמקובל לגבי בוגרי הפנימייה הצבאית הועלה לדרגת רב"ט ביום התגייסותו לצבא. יוחי יכול היה לחסוך מעצמו את אימוני הטירונות המפרכים, מכיוון שסיים בהצלחה את הפנימיה הצבאית, אולם העדיף להסיר משרוולו את סימני דרגתו ולעבור שנית את מסלול האימונים. בפברואר 1981 הועלה לדרגת סמל ונשלח לקורס קצינים, שאותו סיים באוקטובר אותה שנה, והועלה לדרגת סג"ם. הוצע לו לשרת כמדריך בבית-הספר לקצינים, אבל יוחי, נאמן לדרכו, העדיף לחזור ליחידתו ולשרת בחיל-הצנחנים. כשפרצה מלחמת שלום הגליל עלה לחזית בלבנון והוביל את יחידתו למסלול קרבות. ביום כ"א בסיוון תשמ"ב (12.6.1982) לחם בראש יחידתו במבואות ביירות. הוא נפגע ונהרג בקרב. בן 21 היה במותו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. יוחי הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחה: "סגן יוחנן גבע נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בין ענב לשמאלן שבלבנון. דרכו הייתה דרך ההתנדבות, האומץ וההקרבה. הוא ביצע כל תפקיד על הצד הטוב ביותר. היה חבר נאמן, בעל מזג נוח וחיוך שלא סר מעל פניו". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "יוחי נפל בלכתו ראשון, מוביל את הפלוגה. בנופלו הותיר לנו צוואה להמשיך בדרכו זו, דרך ההתנדבות, האומץ וההקרבה, כדי לבצר את בטחון העם. יוחי אתנו תמיד בצחוקו, במזגו השובב, בעבודתו הקשה והטובה, ובעיקר בחברותו". חבריו מפלוגת "העורב" שעליה פקד כתבו למשפחתו: "יוחי נפל בלכתו ראשון, מוביל את הפלוגה בקרב, מבטו קדימה וראשו מורם. בגבורתו, במסירותו, בדבקותו במטרה ובאומץ לבו מסמל יוחי את היפה שבנוער שלנו. במותו התווה לנו דרך בה ננסה לדבוק. אנו, חבריו, חיילי ומפקדי פלוגת העורב נזכור את רוחו תמיד. דמותו עומדת לנגד עינינו, חיוכו הנצחי ורוחו השמחה, שמעתה חסרים אנו"