גבעול (גריפל) יוחאי (“יוקילי”)

בן משה ורחל. נולד ביום ט"ו בתמוז תש"ז (3.7.1947) בגבעת ברנר. למד וסיים את לימודיו בבית הספר בקיבוץ. הוא היה תלמיד מצטיין, שתקן מטבע ברייתו ועדין נפש. משום כך אהב כל כך את המוסיקה ושעות רבות היה בוקע מחדרו קול חלילו. למקצועות ההומניים הקדיש בבית הספר אך זמן מועט ובמקצועות הריאליים לא נאלץ להתאמץ כלל, כי בזכות שכלו החריף היה מוצא על נקלה פתרון לכל בעיה. הוא היה חבר בחטיבת בני הקיבוץ ובקבוצת הכדורסל של "הפועל" גבעת ברנר. הוא אהב לצאת לטיולים עם חבריו וגם להוביל בטיולים כמדריך ובעזבונו נשארו תמונות רבות אשר צילם. יוחאי היה צנוע בהליכותיו, חביב ומחייך תמיד. הוא הקפיד על לשון הדיבור שלו וגם חיבוריו הצטיינו בביטויים מקוריים ובניסוח יפה ועשיר. במחצית נובמבר 1966 גויס לצה"ל והתנדב לשירות בחיל הצנחנים, למרות התנגדות ההורים. בתקופת שירותו הצבאי התפתח יוחאי ונעשה אדם רציני ואחראי. הצניחה הגבירה בו את תחושת הביטחון העצמי. הוא היה גאה על תפקידו בצבא והיה אהוב על חבריו ועל פקודיו. הוא היה חייל מצטיין, צנחן ותיק וסמל מחלקה מעולה. בצבא עבר מבחנים קשים מאוד והשתתף בהרבה פעולות של הצנחנים. בכל אשר עבר עליו, שמר על הקשר עם הבית והמשפחה, על ידי מכתבים, שמהם קרנו הרבה אור ואהבה. כשהיה בא לחופשה היה מתעניין בכל הנעשה במשק. משנסתיים שירותו הסדיר חזר הביתה ונקלט בעבודה בבית חרושת "רמון". כאן נתגלה כצעיר דינמי ובעל תפיסה מהירה. הוא ידע להמשיך ולשכלל שיטות וגישותמקובלות. הוא גילה עניין רב במכונות והיה מעמיק להתעניין ולחקור, עד שהיה עומד על פשרם של דברים ובזכות זאת הצליח כל כך בעבודתו ב"רמון". בשבוע הראשון של יולי 1970 נקרא לשירות מילואים פעיל. אור ליום י"ח בתמוז תש"ל (21.7.1970), נפל בשמירה על הקו באזור תעלת סואץ – שבועיים לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת ברנר. השאיר הורים ואחות. לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו, הנושאת את שמו