גביש, יהודה

בן יונה ויעקב. נולד בי"ז בתמוז תרפ"ז (17.7.1927) בחדרה. בבית חונך על ערכי תנועת העבודה וספג את אווירת בניין הארץ. למד בבית החינוך לילדי עובדים ע"ש ארלוזורוב במושבה והיה חבר בתנועת "הנוער העובד". מוריו מספרים עליו שהיה בעל נפש רגישה ומסור לחבריו, נטה לוויכוחים בנושאים הלאומיים והחברתיים, גילה בהם עירנות ומידת השכל הישר. בתום לימודיו בבית החינוך יצא להמשך לימודים בבית-הספר המקצועי "מקס פיין" בתל-אביב במגמת החשמל. לאחר שנה נאלץ להפסיק את לימודיו מסיבות כלכליות וחזר לחדרה. שם החל לעבוד בבית-מלאכה לתיקוני ראדיו והמשיך גם לפעול בתנועת "הנוער העובד". אחר כך יצא לסמינר מדריכים ונשלח להדריך בסניף התנועה ברמת-גן. בן 17 הצטרף לגרעין הכשרה "שדמה" של חניכי התנועה מתל-אביב ושכונת בורוכוב, שעשו את שנתם הראשונה בגינוסר, שם התגייסו לפלמ"ח. מספרת חביבה, חברתו לגרעין: "זוכרת אני את בואו לקבוצה. גבוה, בהיר ובת-צחוק נעימה על שפתיו. קליטתו היתה קשה, התלבט הרבה ולבסוף התגבר ונשאר". חברי הגרעין עברו אחר-כך ליגור במסגרת פלוגה א' מן הגדוד הראשון של הפלמ"ח. ביגור "נשא בנאמנות בעול, בנכונות רבה ובענווה, היה פעיל בוועדות ודרש פעילות גם מאחרים", אף נתן את דעתו לאירגונו של גרעין-הכשרה צעיר יותר. בתחילת שנת 1946, עם הצטרף גרעין ההכשרה לקיבוץ רביבים, הוחלט להשאיר את יהודה במסגרת "האחוזים" לפלמ"ח. יהודה היה נסער עקב החלטה זו אך קיבל את הצו, נשאר ביגור, מקום שם סיים קורס מפקדי כיתות והדריך בגדוד הראשון. אור לי"ח בסיון תש"ו 16/17.6.1946)) נערך מבצע "ליל הגשרים" שבמסגרתו יצאו יחידות פלמ"ח לפוצץ אחד-עשר גשרי כבישים ומסילות ברזל בשמונה מקומות בארץ, על מנת לנתקה מן הארצות השכנות. יהודה יצא עם יחידת פלמ"ח לפוצץ שני גשרים, גשר הרכבת וגשר הכביש, שנטו על נחל אכזיב. היחידה נתקלה באש שירו נוטרי הגשרים וארבעה-עשר לוחמים נהרגו: שלושה-עשר מתוכם, ויהודה ביניהם, נהרגו כשהאש פגעה בחומר הנפץ שנשאו אתם וגשר הרכבת נהרס על הלוחמים שתפסו מחסה בין עמודיו. בן 19 היה יהודה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין שבחוף הכרמל. הניח הורים ושני אחים. בשנת תשכ"ח (1968) הועברו עצמותיהם של י"ג חללי הפעולה לקבר שנכרה בלב האנדרטה שהוקמה לזכרם במקום נפילתם. פרקי חייו וגבורתו הונצחו בחוברת שיצאה לאור בקבוצת רביבים בסיון תש"ז, בחלוף שנה מיום הנפילה; בחוברת מס' 53 של פרסומי הפלמ"ח, סיוון תש"ז, בשם "לזכרהי"ד שהלכו ולא שבו" ובספר "בכל מאודם" – יד לבני חדרה.