גביש, דורון (“דוני”)

בן יהודה וברוריה אח גדול לאורית. נולד ביום כ"ב בניסן תש"י (9.4.1950) בחיפה. סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בבית הספר הריאלי שבעיר מולדתו. היה חבר בארגון "הצופים" שליד בית הספר הריאלי. דורון היה בחור מוצק, זקוף ראש וחד מבט – צבר לכל דבר. אהב ספורט ועסק הרבה בפיתוח הגוף. עניין רב גילה בכלי נשק והיה קלע מצטיין. בזכות תכונות אלה הגיע לעמדת מנהיגות עוד בימי לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה. אותם ימים ניסו חניכי הפנימייה הצבאית לכפות את רצונם בכוח הזרוע על תלמידים אחרים ואלה נכנעו להם, חוץ מדורון. הוא הניף עליהם את ידו ובקרב חופשי הכניע אותם. משחר ילדותו שאף להיות איש צבא, אולי משום שהירבה לשמוע בבית הוריו על נשק ומלחמות, או משום שהיטיב לקרוא את מחשבות אביו, אשר צמח ועלה משורות חיל הרגלים. בכל מעשיו היה כולו אומר ביטחון. הוא הדיר את רגליו מתעלולי נערים, משום היותו רציני מטבעו. את הארץ אהב מאוד והרבה לטייל בה. רוב שנותיו גר על הכרמל, נשם את אוירו ומטיוליו הכיר כל פינה שבו. בין שאר תחביביו הרבה להתעניין בצילום. כשהיה בן 15 נסע עם הוריו לארצות הברית ושהה בה כשנה אך היא לא מצאה חן בעיניו, בגלל צורת החיים ויחסי החברה שבה, והוא ציפה לרגע שישוב הביתה. דורון היה בעל אופי חזק, יציב ברוחו, הגון עד כדי קיצוניות, ולעתים גם בלתי גמיש ביחסו לאנשים אשר לא העריך את מעשיהם. חבריו היו מעטים, אך למענם היה מוכן לעשות הכל ולתת את כל אשר לו. היה בן נאמן להוריו ומסור להם בכל לבו ונפשו. בסוף יולי 1968 גויס לצה"ל והתנדב לחיל האויר. שנתיים לאחר מכן הצטרף לצבא הקבע. הוא אהב את הצבא ושעותיו היפות ביותר עברו עליו בצה"ל. הייתה בו נוקשות של אביו ומידה של ידידות ורוחב לב מפליאים. לא היה תרגיל שלא יצא בו ראשון ולא היה מסע שלא השיג בו את המטרה במלואה. הוא היה צעיר עשוי לבלי חת, אמיץ לב מאין כמוהו ובעל נפש תוססת וידע צבאי מעמיק. ביום י"א בתשרי תשל"א (11.10.1970) , נפל טייס סג"מ דורון בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. הותיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים להורים, שנתקבל מצה"ל, כתוב בין יתר הדברים: "דורון היה אהוב על הכל. הוא בלט במרצו, באופיו האחראי, ביחסו הרציני, הן לתפקיד והן לחבריו. ידענו להעריך את אופיו הנעים ואת יחסו לחבריו ואת כשרונותיו. הוא היה קצין מעולה. גאה היה בתפקידו וביצע את התפקידים שהוטלו עליו, לא רק כחובה אלא מתוך הכרת חשיבותם וערכם – ויותר מכך, מתוך מסירות ללא סייג – – – . אשרי המשפחה בישראל אשר לה בנים בדמותו של דורון שלכם". במקום שמצא את מותו, הקימו הוריו וידידיו גל-עד לזכרו, ועליו לוח זכרון הנושא את שמו. הגל-עד עשוי סלעי ענק, שנאספו באזור שבו נפל