גבירץ, אריה-ליאון

בן משה ושושנה. נולד ביום כ"ו באדר ב' תש"ח (6.4.1948) בעיר שצ'צ'ין שבפולין. אריה סבל מיחסם האנטישמי של חבריו לבית הספר ודרש מהוריו לעלות ארצה. המשפחה עלתה בהיותו בן תשע שנים. בארץ סיים את לימודיו בבית הספר העממי על שם בכר באבן יהודה ואחר כך הצטרף עם "חברת הנוער" לקבוצת אורים שבנגב המערבי. את נעוריו בילה במשק והיה חבר בתנועת "הנוער העובד". הוא אהב לטייל, להתבדר ולהשתעשע ולעתים לעשות מעשי קונדס. אך ידע גם להיות רציני, לעבוד קשה ולעזור לזולת. הליכותיו היו פשוטות והוא היה אמיץ לב ונבון. אריה גויס לצה"ל בספטמבר 1966. גם בטירונות לא נתן לשום דבר שיעכיר את רוחו ובשעה שנרמז לו על איזה "עונש" שהוא, היה מקבל זאת באדישות. הוא היה אדם חביב וידע כיצד להרחיק מעליו את דאגות היומיום. אחרי הטירונות עבר קורס חבלה והתגלה כחבלן מעולה, בעל תושייה, קר רוח ואמיץ לב. הוא מעולם לא התפאר במעשיו, והסתתר תמיד מאחורי חיוך צנוע ושקט. אחרי שחרורו מן הצבא נקרא לשירות מילואים פעיל. הוא כאילו חזה מראש שעלול לקרות לו משהו, ולכן סיפר לחברו הטוב על המצב במשפחתו ורמז לו כי אם יקרה לו משהו – הוא סומך עליו שידע מה לעשות. ואמנם, מה שניבא התרחש. ביום ב' באייר תש"ל (8.5.1970) נפל אריה עם עוד שלושה מחבריו בהיתקלות במארב של מחבלים. הוא הובא למנוחת עולמים באורים. הניח אישה ובת קטנה. לאחר נפילתו הוצאה לאור חוברת בשם "אריה" לזכרו.