בן סמונש וגביאו. נולד ביום כ"ז בטבת תשל"ג (1.1.1973) בכפר גולטוש באזור גונדר שבאתיופיה. בהיותו בן ארבע, נפטר אביו. שנה לאחר מכן עבר עם אמו לעיר אחרת, וופדר, שם היא נישאה לבידגלי יסקיס והמשפחה התגוררה בכפר מישה. פנטהון סיים את לימודיו היסודיים בעיר זרמה והחל לעבוד ולסייע בפרנסת משפחתו. ביום 8.12.1988, יצא פנטהון עם חבריו וקרובי משפחתו בדרכם הארוכה לישראל אותה עשו רגלית, דרך סודן. לאחר שנה, הצטרפה אליו משפחתו באותה הדרך. בהגיעו ארצה, למד פנטהון שישה חודשים בפנימיית "חופים" ואחר כך עבר לכפר הנוער "כפר חסידים", שם למד באולפן. בשנים 1990-1991 למד בכפר הנוער הדתי "ימין אורד" שלמרגלות הכרמל, וסיים את לימודיו עם תעודת בגרות מלאה כשבידו גם תעודת מקצוע של עוזר חשמלאי. בסיום לימודיו התיכוניים המשיך פנטהון לשנת לימודים נוספת, אותה עשה במכינה של הטכניון בחיפה, ואז נרתם לסייע בכלכלת המשפחה. מאוחר יותר הצטרף לעתודה הצבאית ולמד מינהל עסקים במוסד האקדמי "טורו קולג'" בירושלים, וסיים את לימודיו עם הישגים יפים. ביום 21.10.1999 נשא פנטהון לאישה את טובה מדהני. מספרת טובה על תקופת היכרותם: "את פנטהון הכרתי בתקופת הלימודים בשנת 1996. הוא היה תלמיד חרוץ, חכם ושקדן שאהב בעיקר לימודי מחשבים וכלכלה. פנטהון היה אדם בעל לב טוב ורחב, אדם מאושר, חייכן, שניחן בסבלנות ורוגע". תחביביו של פנטהון כללו קריאה, ריקוד והאזנה למוזיקה אמהרית, לשירי ארץ ישראל ולמוזיקה קלאסית. הוא ידע להקשיב ולייעץ ואהב לעזור לזולת ובתקופת הלימודים התנדב לפרויקט "שח"ק" (שירות חברתי קהילתי) ולמשמר האזרחי. פנטהון התקדם והשתלב יפה בחברה הישראלית ויחד עם זאת – ובניגוד למרבית בני גילו – הקפיד לשמור על המסורת והמנהגים של העדה. בנעוריו צייר וניגן על כלי נגינה אתיופיים – קרר ומסנקו – וגם בשנים המאוחרות יותר היה מנעים בשירתו ומלווה עצמו בנגינה בכלים המסורתיים. הודות לו, אימצה רעייתו כמה ממנהגיו אלה וממשיכה לשמר את המסורת. חודש לאחר מסיבת הנישואין, בנובמבר 1999, התגייס פנטהון לצה"ל והוצב בחיל האוויר. בינואר 2000 יצא לקורס קצינים וסיים אותו בהצלחה. כאשר קיבל פנטהון את דרגת הסגן, החל לשרת כקצין תפ"י (תכנון, פיקוח וייצור) בבסיס חיל האוויר בלוד. בהמשך, שירת בבית-הספר הטכני של חיל האוויר, שם עסק בניהול תקציבים. ממשיכה טובה ומספרת: "פנטהון אהב מאוד את המדינה, את הצבא, ובעיקר את חיל האוויר. היה גאה מאוד בתפקידו בצבא ובתרומתו למדינה. אהב לשמוע שירי ארץ ישראל והתעניין בהיסטוריה של העם היהודי, ובעיקר הרבה לקרוא על השואה. פנטהון היה אהוב על כולם. היו לו המון חברים. הוא שמר על קשר עם כל חבריו – חברים מילדות, מתקופת הלימודים ומהצבא. בכל חג דאג לאחל לכל חבריו 'חג שמח' לפי רשימה שהכין מראש וכך גם נהג עם המשפחה". ב-26.2.2001 נולד בנו היחיד של פנטהון, עדיאל. מתארת טובה: "פנטה היה בעל אוהב, מפנק, עוזר ומייעץ ותמיד שיתפנו זה את זה בכל דבר והתייעצנו בכל דבר. … כאב אהב מאוד את בנו, עדיאל. העניק לו אהבה וחום. כל הזמן הרגיש שלא בילה אתו מספיק זמן, למרות שהיה מטייל אתו, מנגן לו ומטפל בו יפה. חלם לתת לו את הכי טוב שאפשר – בעיקר בתחום החינוך. … עדיאל היה קשור אליו ואהב אותו מאוד ולפעמים אף העדיף אותו על פניי ורצה שהוא יטפל בו יותר". בינואר 2003 קיבל פנטהון דרגת סרן והחל את שירות הקבע שלו בטייסת מנהלה בבסיס חיל האוויר ברמת דוד, גם שם עסק בניהול תקציבים. הוא ראה את עתידו בצבא, ובהמשך טיפוח משפחתו, אך חייו נקטעו באחת. פנטהון נפל בעת מילוי תפקידו, ביום כ' בניסן תשס"ג (22.4.2003), בעת שעשה את דרכו לבסיס ברמת דוד. הותיר אחריו אישה, בן, הורים, שלוש אחיות – יעל, מזל וחני, ואח – אברהם. בן שלושים היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בצור שלום. אמו של פנטהון אהבה אותו אהבה עזה "כמו אהבה לעשרה ילדים", והאמינה בו מאוד. היא כותבת: "עזרת לי מאוד ומעולם לא סירבת לי. אהבת בלי סוף אותי, את אחיותיך ואחיך ואת בידגלי שגידל אותך כבנו. בחגים הגעת תמיד בידיים מלאות ולא החסרת מאתנו דבר. כשמסרו לי את הידיעה על מותך, השמים והאדמה התערבבו והפכו לאחד וראיתי רק תוהו ובוהו". אחיו של פנטהון כתבו לזכרו: "פנטהון שלנו, הנעמת לנו את החיים, הנחלת לנו מוסר וערכים, אהבת בלי סוף, חינכת אותנו להיות ילדים טובים ולהצליח בחיים. נמשיך לאהוב אותך תמיד. לא שוכחים!". כתבה לזכרו אלמנתו טובה: "… איבדתי לא רק בעל אוהב, נאמן ונאהב, אלא גם חבר יקר מאוד. כשהודיעו לי על פטירתו הרגשתי שאני חולמת חלום רע שבסופו אתעורר והכול יחזור לשגרה, ולא רציתי להאמין שזוהי המציאות. … עדיאל היה בן שנתיים כשנפטר אביו, אך זוכר כמו בוגר את כל רגעיהם המשותפים. עדיאל שר את השירים שאבא שר וניגן לו ומקשיב לקלטות שפנטה הקליט את עצמו. הוא מזכיר אותו בכל רגע ומתגעגע אליו מאוד, ואינו מבין איך אבא כל כך טוב נעלם מחייו. מאמינה אני שגם היום פנטהון שומר עליו מלמעלה ומתבונן כיצד עדיאל גדל ומתפתח. מקווה אני שאוכל לספק לבני לפחות חלק מהדברים שאביו רצה להעניק לו, בנוסף למחויבותי כאם. פנטה, היית נשמה טהורה ולעולם לא דיברת רעה על מישהו אחר ותמיד ניסית להבין את האחר. אין לי ספק שבזכות זה, ובזכות הדברים הטובים שעשית לאחרים, תזכה לחיים טובים שם למעלה. עם כל האהבה והאובדן אני גאה ואמשיך להתגאות שזכיתי להינשא לפנטה ולהיות אתו, ועל כך שזכיתי לבן ממנו".
