גבור, יוסף

בן בתיה וראובן, נולד ביום כ"א בחשוון תשט"ז (6.11.1955) בטבריה. בגיל צעיר עברה משפחתו לגור בבית-אליעזר שבחדרה, שם התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי "פאר עם". אחרי כן המשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי "עמל" והשלים את לימודיו התיכוניים במקצוע חשמל-תעשייה. יוסף התחנך בבית מסורתי וכל ימיו היה קשור קשר הדוק למשפחתו. תחביבו היה טבע וידיעת הארץ. הוא הרבה לטייל ובבית-הוריו התמסר לטיפול בגינה שבחצר. בפברואר 1974 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-החימוש. הוא עבר שורה ארוכה של קורסים מקצועיים והוכיח את כישוריו בחיל שבו שירת. באוקטובר 1974 הועלה לדרגת רב"ט. כעבור פחות משנה הועלה לדרגת סמל. בספטמבר 1977 הועלה לדרגת סמ"ר. התנדב לשרת בצבא הקבע ונשלח לקורס קצינים, שאותו השלים בפברואר 1978, ועלה לדרגת סג"ם. בשנת שירותו הוצב ביחידות חי"ר שונות, ביניהן בגדוד נח"ל מוצנח. בפברואר 1979 הועלה לדרגת סגן, וחודשים אחדים לאחר מכן קיבל דרגת סרן. כשפרצה מלחמת שלום הגליל יצא עם יחידתו לחזית בלבנון. בתפקידו כקצין חימוש בגדוד לוחם דאג לתקינות כלי המלחמה. ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982) נערכה יחידתו לקרב ליד העיירה בחמדון. אחד מכלי המלחמה נתקע ויוסף טיפל בחילוצו, כשהוא מוקף שני נגמ"שים. פגז מתותח סורי נחת בין הנגמ"שים ורסיסיו פגעו בחזהו של יוסף, בלי שחש בכך. הוא המשיך לפקד על חייליו עד שהתמוטט. בן 27 היה בנופלו. יוסף הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחדרה. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות. שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סרן יוסף גבור נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל באזור מנצ'וריה שבלבנון, בשרתו כקצין חימוש בגדוד. הוא ביצע את תפקידו מתוך עניין, היה מוכן לעבודה קשה, ויתר על נוחות, תיפקד ביעילות רבה ובתנאי עבודה קשים. היה קצין שקט, חברותי, שהתחבב על הכל. היה בעל מוטיבציה גבוהה". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "יוסי נפל בנסיון נועז לחלץ כלי מלחמה אשר נתקע תוך כדי קרב. בנכם היה אהוב מאוד על חייליו ומפקדיו. אהב לעזור בכל שעה ובכל מצב. יום מותו הכה קשות במפקדיו ובחייליו". על שמו הוכנס ספר-תורה לבית הכנסת "עץ חיים" בשכונת בית-אליעזר שבה התגורר