גבאי, מרדכי
מרדכי, בן חיה ויהודה, נולד ביום י"ב בשבט תשי"ד (16.1.1954), בירושלים. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי בבית-הכרם. כשהיה בן עשר עברו הוריו להתגורר ברמת-אביב בתל-אביב והוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "אורנים" במקום. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון מקצועי "מקס פיין" ואת בחינות הבגרות השלים בבית-הספר התיכון "אנקורי". מרדכי, שהיה מוכר בכינויו מוטי, היה נער צנוע ונעים הליכות. הוא השתלב עד מהרה בכל חברה חדשה שאליה נקלע והמעבר מירושלים לתל-אביב לא השפיע עליו כלל. היה לו חוש הומור מצוין ובנערותו היה ראש וראשון למעשי קונדס ולתעלולי ילדות, שבהם היו הוא וחבריו מבלים את זמנם הפנוי. אולם הוא ידע תמיד להציב גבול ולא לחרוג מהטעם הטוב. מוטי היה אוהב חברה והצליח לרכוש ידידים רבים, שאהבו אותו ובקשו את חברתו. היה לו כושר מנהיגות ובכל חברה היה תמיד הרוח החיה, ומרכז ההתעניינות. הוא היה חבר נאמן ומסור, סייע לרעיו כל אימת שנזקקו לעזרתו והיה דמות מקובלת ואהודה, גם בבית-הספר וגם בשירות הצבאי, בזכות הליכותיו הנעימות ובזכות תכונותיו המצוינות. ביתו היה בית חם ופתוח לחברים ולידידים. הוא היה ידוע בהכנסת האורחים שלו וחברים רבים היו מתקבצים בביתו למסיבות ולפגישות חברתיות. בצד חוש ההומור והעליזות, אפיינה את מוטי רצינות בוגרת וגישה שקולה ויסודית לבעיות. הוא גיבש לעצמו השקפת-עולם ודבק בה בנאמנות. תמיד ידע להגן בהתלהבות על השקפותיו ודיעותיו בויכוחים בינו לבין חבריו. מעולם לא חסך ביקורת מכל אדם שלדעתו היה ראוי לה. מוריו בבית-הספר ומפקדיו בצה"ל ידעו כי העימות עם מוטי יהיה תמיד קשה משום שמולם ניצב אדם שאינו מתפשר, כאשר הוא מאמין בצדקת השקפותיו. מוטי הקדיש את זמנו הפנוי לספורט, בעיקר אהב את הבילוי על חוף הים והיה חובב שחייה. הוא השתתף בתחרויות שחייה רבות ובמשחים עממיים ואף הרחיק עד אילת, כדי להשתתף במשחה ים-סוף. את חופשותיו מהלימודים ומהשירות הצבאי היה מבלה על חוף הים, בשחיה ובשיט. הוא היה צעיר אוהב חיים, שידע ליהנות מכל הטוב והיפה שבחיים. הוא חלם על עתיד רב-פעלים והכין תכניות רבות, שלא זכה להגשימן. מרדכי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות הוכשר כתותחן-טנק ונשלח לשרת בגדוד טנקים בגזרה המרכזית בסיני. גם בעת שירותו הצבאי נתגלו תכונותיו המיוחדות. הוא היה המנהיג במחלקתו, וכונה בפי חבריו – "המלך הבלתי-מוכתר". חבריו ליחידה היו מתקבצים סביבו והוא ידע לעודד אותם בשעות הקשות של האימונים והפעילות המבצעית. בזכותו שרתה אווירה טובה ועליזה בתעוז שבו עשתה היחידה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח גדוד הטנקים שלו להשתתף בבלימת כוחות שהחלו לחצות את תעלת סואץ. ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) תוך כדי תנועה לחילוצם של לוחמי המעוזים הנצורים, נפגע הטנק שלו ומוטי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול, השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם מרדכי ז"ל שירת כתותחן בטנק מפקד פלוגת טנקים שיצאה, בכוחות מעטים מול רבים, להדוף את כוחות האויב. במהלך התנועה לעבר התעלה נפגע מפקד הפלוגה בעיניו והצוות המשיך להלחם, תוך גילוי אומץ לב, באויב שהלך וכיתר את הטנק, עד שנפגע הטנק ומרדכי מצא בו את מותו".
