גבאי, יואב

בן נורי וגיזלה. נולד בשנת תש"ב (1942) באקרה שבעירק. ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. יואב למד לימודי-קודש בעירק ועם עלייתו לישראל התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי 'תחכמוני' שבטבריה. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון שבעפולה. הוא היה תלמיד מוכשר והתקדם במהירות רבה בחומר הנלמד. על-כן, בהמלצת מוריו, קפץ שתי כיתות-לימודים וסיים את לימודיו מוקדם מן המקובל יואב היה חובב-ספורט נלהב והקדיש שעות רבות מזמנו הפנוי לתחומי-ספורט שונים. כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון השתלם בקורס מדריכי-ספורט בחולון וסיימו בהצלחה מרובה. הוא אף היה חניך, מדריך ומרכז בתנועת הנוער ובגדנ"ע. יואב גויס לצה"ל בינואר 1960 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס-צניחה וכעבור זמן הוצב לשל"ת בקבוצת סעד. הוא שילב את שירותו הצבאי עם הוראה ופעולות הדרכה בתנועת הנוער 'בני-עקיבא'. עם שחרורו מן השירות הסדיר הועבר לשירות-מילואים במסגרת יחידה של חיל-הרגלים. הוא נתקבל לעבודה כמחנך בישיבה התיכונית 'מרום-ציון' שבירושלים ובשנת 1964 הועבר בתפקיד זה לסמינר למורות ולגננות בירושלים. אחרי-כן עבד כמחנך בבית-המדרש למורי הגולה ע"ש ח. גרינברג. בד-בבד עם עבודתו החינוכית התמסר ללימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים את הלימודים לתואר ראשון במזרחנות ובתולדות עם-ישראל. יחד עם התואר הוענק לו פרס-לימודים על הישגיו בשפה ובספרות ערבית ובהיסטוריה של עם-ישראל. בשנת 1967 הוזמן יואב להרצות בבית-המדרש הקונסרבטיבי לרבנים בבואנוס-איירס שבארגנטינה. הוא אף נטל חלק בארגון הנוער היהודי באוניברסיטאות השונות בתיאום עם הקונסול לענייני תרבות בשגרירות-ישראל בארגנטינה. אחרי-כן נסע יואב לניו-יורק וסיים שם את לימודיו לתואר שני בחינוך. באותה עת אף פיתח מערכת יחסים ענפה עם אישי-ציבור יהודים, בכלל זה פגישה עם האדמו"ר מלובאויטש. בזמן שהותו בחוץ-לארץ לא מנעו ממנו עיסוקיו הרבים לעמוד בקשר תמידי עם משפחתו. כשחזר לארץ, החליט לשוב וללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והתמסר ללימודי המשפטים. את לילותיו הקדיש ללימוד תורה ולהעמקת ידיעותיו בתחומים שונים. בד-בבד עם כל עיסוקיו לא זנח יואב את התעניינותו הרבה בבעיות החברה ונענה כמיטב-יכולתו לכל מי שפנה אליו לעזרה. הוא הקדיש מחשבה ומאמצים רבים לבעיות הפער החברתי והעדתי בארץ. להגברת עיסוקו בתחום זה סייעה התמנותו כעוזר לסגן-שר-החינוך דאז, ד"ר אבנר שאקי. במסגרת תפקידו סייע לצעירים רבים, חסרי-אמצעים, להתקבל ללימודים באוניברסיטאות ולמכוני-מדע שונים והשיג עבורם מלגות לימודים. הד"ר שאקי העריך מאוד את עוזרו המסור והנמרץ ושיתף אותו בכל נושא ובכל בעיה שעמדה על הפרק. "במשך שנה של עבודה משותפת עם יואב למדתי להעריך את סגולותיו העיקריות", כותב הד"ר שאקי. "הוא היה בעל תפיסה מהירה, התמדה, כושר-ארגון והבנה מדינית מקיפה. זריז היה, מיושב ומסור ביותר. הסכים להיטלטל בכל-עת ממקום למקום ברחבי-הארץ כדי ללמוד בעיות מקומיות, להאזין למשאלות ולדרישות ולהציע לבסוף פתרון שקול ומאוזן ואף ליטול חלק בביצועו. הוא ראה בתפקידו ייעוד גדול, יותר מאשר תפקיד טכני-מנהלי גרידא". לאחר פרישתו ממשרד החינוך והתרבות נתמנה יואב למזכיר ועד העדה הספרדית בירושלים, שם היה לעזר לראשי העדה בהוצאה לפועל של תכניות שונות וחשובות בתחומי הדת והחינוך, בחיים הקהילתיים והחברתיים של העדה בירושלים וברחבי-הארץ. אחרי-כן נתמנה יואב לתפקיד החשוב של קצין-מטה לענייני דת ביהודה ובשומרון, מטעם משרד הדתות. הוא היה ספוג רצון עז לנצל את ידיעותיו הנרחבות בשפה הערבית, ואת ניסיונו במגעים עם בני המיעוטים כדי למלא תפקיד זה באורח מעולה ובהתלהבות גדולה. יואב הכיר חברים וידידים רבים, מהם תלמידי-חכמים ואנשי-מדע. לעתים אירחם בביתו, והם נהג לשבח את אופיו הנעים, את צניעותו הרבה ואת חכמתו והשכלתו. מדי-שנה נקרא יואב לשירות-מילואים פעיל ותמיד יצא ליחידתו נכון ושמח. במלחמת יום-הכיפורים נלחם בסיני ואף היה בין החוצים את תעלת סואץ. הוא שירת בפרקי-זמן זה שישה חודשים רצופים. ביום י"ד באב תשל"ד (2.8.1974) נפל יואב בעת מילוי תפקידו בסיני. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבטבריה. השאיר אחריו אם, אחים ואחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-הגדוד: "יואב פעל ביחידתו בתחושת שיתוף ואחוה מלאה עם חבריו. הוא לא נמנע מלהושיט עזרה ושאף תמיד להתקדם ולהיות הראשון בכול. אנו נזכור אותו כחייל מסור וכחבר למופת". משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו לבית-הכנסת שבשכונתו וארון-קודש משיש לבית-הכנסת החדש שבשיכון ג' בטבריה. חומר רב נמצא בידי המשפחה שיש בו כדי לכלכל ספר שלם על פעלו הרב של יואב ז"ל, על פגישותיו עם אישים גדולים מצמרת ההנהגה כגון: דוד בן- גוריון, פנחס ספיר ומשה דיין זיכרונם לברכה.