גבאי, דוד

בן רחל ודינר, נולד ביום כ"א בתמוז תשכ"ג (13.7.1963) במושב מטע שבהרי יהודה. תחילה למד דוד בבית-הספר היסודי "נס הרים" בצור-הדסה, משם עבר לבית-הספר "אבן העזר" במושב נוחם ולמד בו את לימודיו היסודיים והתיכוניים. הוא סיים את בית-הספר במגמת מכניקה עדינה. את זמנו הפנוי הקדיש דוד לעבודה במשק המשפחתי. בעיקר הוא אהב את העבודה בלול, אבל התמצא בענפי עבודה שונים, והכול סמכו עליו. כשהיה צריך לתקן תקלה כלשהי בחשמל או בצנרת המים, ידע דוד להתגבר עליה. הוא אהב לשחק כדורגל בקבוצת המושב שלו, היה אהוב על חבריו והיה פעיל בארגון מסיבות, משחקי כדורגל ופעילות חברתית דומה. דוד התמסר גם להדרכת ילדים במושב. כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, קיווה דוד שיילך בדרכי אחיו המבוגר ממנו וישרת בחטיבת "גולני". כשהתגייס בשנת 1981 והוצב לשרת בחיל-השריון, הוא היה מאוכזב, אבל משפחתו, ובעיקר אחיו, שכנעו אותו שבכל יחידה קרבית אפשר לשרת את המדינה במסירות, והוא השלים עם שירותו בחיל-השריון. דוד הצטיין בחריצותו והועלה לדרגת רב"ט. על שירותו סיפרו מפקדיו בפלוגה: "הוא היה אחד החיילים הטובים בגדוד. עבודתו הייתה כשל אדם העובד את האדמה, ברצינות וביסודיות, כהשקעה לאורך זמן". במלחמת שלום הגליל הוצב דוד בהרי השוף עם כוח שהופקד לשמור על השקט באזור. בחילופי-אש שפרצו בין דרוזים ונוצרים ביום 4.12.1982, נפצע דוד פצעים אנושים. הוא הועבר לבית-החולים רמב"ם בחיפה, וביום כ"א בכסלו תשמ"ג (6.12.1982) מת מפצעיו. בן 19 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון אריאל שרון כתב להוריו אחרי מותו: "דוד היה אחד החיילים הטובים בגדוד, מוכן תמיד לסייע לזולת, כל מי שהכירו אהבו". דוד הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות