בן בת-שבע ובן-ציון, נולד ביום כ' בכסלו תשכ"ג (17.12.1962) בירושלים וגדל בה. אהוד למד שנתיים בבית-הספר הממלכתי דתי "מוריה" ואחר-כך, כשהמשפחה עברה לשכונת רמת-אשכול, הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם פרדס. אהוד היה ילד שקט. מגיל רך הוא שקד על לימודיו והצטיין בהם. הוא למד בבית-הספר התיכון "קריית נוער" בירושלים. בחר במסלול מחשבים והתרכז בצד העיוני-דתי של הלימודים. הוא אהב לכתוב על נושאי דת ואמונה, והצטיין מאוד בלימודיו התיכוניים. ציוניו הגבוהים בתעודת הבגרות, וההערכה הרבה שרחשו לו מוריו וחבריו, מעידים על כך. אהוד אהב מאוד ספורט. עוד בגיל בית-הספר היסודי הוא נתגלה כאצן למרחקים קצרים, והוענקו לו מדליות ותעודות הצטיינות על הישגיו בריצה. אהוד נמנה עם קבוצת הכדורגל שבשכונתו, ואהב לשחק גם כדורסל. בבית-הספר התיכון, למרות תנאי הפנימייה הקשים והמסגרת המוכתבת והנוקשה, הוא מצא דרך לעסוק בספורט: לאחר מאבק אישי עם ההנהלה, הוא הצליח ליזום תחרויות עם בתי-ספר תיכוניים בסביבה, ואלו היו לתחרויות קבע. אהוד היה חבר בתנועת "בני עקיבא" ברמת אשכול בירושלים והשתתף בטיולים רבים ברכב וברגל להכרת הארץ באזור מדבר יהודה, עין גדי והנגב. הוא טייל גם בנחל עמוד ובארבל שבגליל, מטפס אל המקומות הגבוהים בחבלים וגולש מהם במיומנות. במסגרת בית-הספר התיכון השתתף אהוד בפעילות הגדנ"ע. התבודדות בטבע הייתה חביבה עליו, והוא התמצא בסיירות ובשדאות עוד מקטנותו. אהוד אהב מוסיקה. הוא פרט על מנדולינה, ובתזמורת הנוער של עיריית ירושלים שימש כמתופף. אופטימיסט מושבע היה, אהב בני אדם ונהג לעזור להם, בייחוד לקשישים. הוא אף אהב בעלי-חיים וטיפל בהם במסירות. לפני גיוסו לצה"ל בחן אהוד כמה ישיבות הסדר, אך לא היה שלם עם בחירה זו. הוא היה נחוש בדעתו לתרום למדינה, שאהב בכל נימי נפשו, בדרך פעילה יותר, ולכן הקדים את מועד גיוסו והצטרף ליחידת צנחנים. בטירונות ובקורס מ"כים היה אהוד חניך מצטיין ואף הוצע לקצונה. כשפרצה מלחמת לבנון, הוא היה בפעילות מבצעית בבקעה. הוא דרש בתוקף להצטרף למלחמה, ואכן עד מהרה הצטרף גדודו לקרבות. הוא היה מאושר להשתמש בשעת מבחן בכל הידע שצבר כחייל. כבחור דתי לא ויתר על תפילה גם בתנאי קרב, ובפעם הראשונה נפגע בבקעת הלבנון, כשהתפלל בעמידה, בלא קסדה, בעוד חבריו שוכבים בשוחות. לאחר שנפצע, הוא פונה, שכב כשהתפילין מונחים על חזהו וחיכה לפינוי נוסף. בלבנון היה אהוד סמל מחלקה והשתתף בקרבות על מחנות הפלשתינאים. להוריו הוא לא סיפר על כך, והדבר נודע להם מפי חבריו רק לאחר שנפל. הם סיפרו, שהצטיין בקרבות כאדם, כחבר וכאיש דתי ושמר בקפדנות על עקרונותיו למרות התנאים הקשים שנקלע אליהם. הוא נפצע שנית, כאשר התנדב לעמוד בראש הכוח התוקף, אף שמקומו נקבע במאסף. הוא נקלע עם חבריו לסמטה צרה, נתון לאש רימונים ולצליפות, בלי יכולת להשיב אש. הוא נפצע קשה ברגליו, בראשו ובעיניו. בספר "טל חיים", שמשפחתו הוציאה לאור לזכרו, חבריו מספרים, כיצד, למרות פציעתו, הוציא את תחבושתו האישית, חבש את חברו שנפצע וסירב להתפנות עד אשר פונו כל יתר הפצועים. ביום כ"ו באייר תשמ"ג (9.6.1983) נפל אהוד בעת שירותו, כאשר טיפס בחבלים על צוקי נחל הזוויתן שבגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בהר הרצל בירושלים. הוא הניח אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות
