גאוי, עמוס

עמוס, בן גיטה ויעקב, נולד ביום י' בטבת תשי"ג (28.12.1952) בחיפה. ארבע שנות לימודיו הראשונות למד בבית-הספר רמב"ם בטירת הכרמל, עיירת מגוריו, ואת לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר דגניה בטירת הכרמל. אחרי כן סיים לימודים תיכוניים בבית-ספר מקצועי תלת-שנתי לטכנאים על-שם א. שוב בקרית-שפרינצק, במקצוע שרטט מכונות. עמוס הצטיין באתלטיקה קלה, והיה חבר בנבחרת הספורט של בית-הספר התיכון במשך שלוש שנות לימודיו שם. פעילותו בנבחרת תרמה רבות להישגי בית-הספר באליפויות שונות. הוא אהב גם משחקי כדור, וגם באלה השתתף בנבחרת של בית-הספר. הוא אהב מאוד טיולים בנופי הארץ, ובעיקר אהב לטייל בהרים ולהשקיף במשקפת על אזור טירת הכרמל, מקום מגוריו, שהיה אהוב עליו. בהתבוננות דרך עדשות המשקפת גילה תמיד דברים חדשים, פרטים שלא הבחין בהם ויופי מיוחד שנעלם מעיניו. מלבד ההרים אהב עמוס את הים – את מרחביו, את עומקו ואת צבעיו השונים – וגם בו צפה במשקפת במשך שעות ארוכות. את אהבתו לנוף הנציח בצילומים שצילם, שכן לגביו היה זה תחביב, שנועד לקלוט את היפה ולהפוך אותו מחוויה חולפת לדבר בר-קיימא. את מרבית זמנו הפנוי הקדיש לקריאה, ובפרט קרא ספרים הדנים בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל – תחומים שהתעניין בהם, והעמיק ללומדם. אהבתו למדינה השתלבה עם אהבה אחרת שלו – לשרטוט, ובעיקר לשרטוט מפות. עמוס הכיר היטב את אזורי הארץ השונים באמצעות שרטוט המפות, והמפה האהובה עליו ביותר הייתה מפת טירת הכרמל. את מרבית הזמן שהועיד לבילוי, הקדיש לשמיעת מוסיקה ולצפייה בסרטים טובים. עיקר הצלחתו בכל התחומים הרבים שעסק בהם, נבעה מרצונו העז ומדבקותו במטרות שהציב לעצמו. הוא ידע להעריך כל מה שניתן לו, וידע להקנות ערכים גם לחבריו לכיתה. את אהבת חבריו הרבים רכש בעיקר הודות לתכונותיו המצוינות ולאופיו השקט, וגמל להם על אהבתם על-ידי מילוי כל חובותיו החברתיות והציבוריות, באחריות ובמסירות למופת, בכל משימה שקיבל על עצמו. הוא מילא ביעילות כל תפקיד. עוד מילדותו התבלט עמוס בפקחותו ובחוש הסדר המפותח שלו – תכונה שסייעה לו ברבות השנים להצליח במקצוע שבחר לעצמו. לפני גיוסו לצה"ל עבד בסדנא במחלקת הייצור כשרטט מכונות, זכה להערכה ונחשב שרטט מעולה. הוא ביצע שרטוטים ותכניות מסובכים ביותר, שהיו קשים אף למהנדסים מנוסים. על עבודתו המצוינת זכה לתעודת הוקרה מטעם הסדנא. כבר אז תיכנן עמוס מה יעשה לאחר שירותו בצבא, הוא קיוה לצאת לשנת עבודה במקום רחוק – אפילו בסיני – כדי לחסוך כסף ללימודים גבוהים במסגרת הטכניון, משום שידע היטב מה קשה המצב הכלכלי בבית ולא רצה לפול למעמסה על הוריו. עמוס גויס לצה"ל במחצית פברואר 1971 והוצב, בהתאם למקצועו, לחיל הנדסה. אחרי-כן הועבר לחיל השריון ושירת כשנה וחצי בסיני, בתקופה זו שירטט מפה של הגזרה המצרית בחלקה הדרומי של תעלת-סואץ. אחרי-כן השתלם בקורסים למדריכי מקצועות חש"ן ולתותחני טנקים. הוא שירת בבית-הספר לשריון והדריך שבעה מחזורים של חיילים, לימד אותם תותחנות ושימוש בנשק החדיש והמתוחכם. הוא היה בין הראשונים שידעו להשתמש בנשק זה. את חופשותיו נהג לבלות בעיקר בקרב בני משפחתו, ובפרט אהב לעזור לאחיו הקטנים. הוא סייע להם בהכנת שיעוריהם, בפתרון בעיות שונות שהתעוררו אצלם ובהאזנה לספוריהם בסבלנות – קשר מיוחד התפתח גם בין עמוס לבין אמו. לא רק שהעריך אותה ואהב אותה, אלא השתדל גם לסייע לה תמיד ולשמח אותה. במלחמת יום הכיפורים השתתף עמוס בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שניטש בדרך מ"עפרה", ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע הטנק שלו מפצצה שהוטלה ממטוס אויב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.