בש, שרה (“שרי”)
בת צבי ובתיה. נולדה ביום כ"א באב תש"י (4.8.1950) במושב נורדיה שליד נתניה. היא למדה בבית הספר האזורי של בית יצחק ובבית הספר התיכון החקלאי של עמק חפר. גדלה בבית ציוני נאמן ובו ינקה את שאר רוחה וספגה את אהבת ישראל. מנעוריה ניחנה בכשרונות רבים והתגלתה כדמות מחנכת למופת. שרה הייתה מדריכה בתנועת הנוער של "בית"ר", והאצילה מיפי נפשה ומטוב לבה על כל אדם שנפגשה בו ובייחוד השפיעה אהבה על ילדים קטנים. בחברת בני גילה הצטיינה בהליכותיה הנעימות והייתה אהובה ומקובלת על הכל. שרה גויסה לצה"ל בדצמבר 1968, לאחר סיום לימודיה התיכוניים. היא בחרה לשרת בסיני ולפי בקשתה הוצבה ביחידה קרבית. חבריה בצה"ל מספרים עד כמה אהבו אותה בזכות אישיותה הנלבבת. אופקים חדשים נפתחו לפניה בצה"ל. היא לא דיברה מעולם על תנאי השירות ותמיד הייתה עליזה ומלאת חדוות חיים. ביום כ"א בתשרי תש"ל (3.10.1969), נפלה בעת מילוי תפקידה והובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. מפקד יחידתה כתב למשפחה השכולה: "שרה שירתה ביחידה כפקידה פלוגתית ומילאה את תפקידיה בדבקות ובנאמנות ללא גבול. – – – גם בשעות העבודה הקשות שמרה תמיד על החיוך על פניה, על צחוקה המתגלגל, על כוחה ומרצה. תמיד הייתה מדברת על המשק – המקום שבו עברה את לבטי ההתבגרות הראשונים שלה. את אהבותיה הקטנות לכל דבר חי – כמוה. אשריכם שגידלתם בביתכם נערה טובה כמוה – בת נאמנה לעם ישראל. – – – דמותה של שרה תמשיך ללוות אותנו בדרכנו בכל אשר נלך ומרחבי מדבר סיני השוממים יעידו בנו כי אכן ממשיכי דרך אנו כמדבר זה לבתכם האהובה". מאמרים לזכרה פורסמו בעלון "שיבולת" (של מושב נורדיה) ב"דבר הפועלת" וב"עלון השרון הצפוני".
