בשארי, משה

בן שלום ז"ל ורחל. נולד ביום י"ד באייר תשי"ח (4.5.1958) בכפר-סבא. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר היסודי ממלכתי-דתי 'בר-אילן' שבמקום ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר 'מורשת' שבכפר-סבא. עוד בהיותו ילד ניכר היה בו כי יהיה ספורטאי. הישגיו בתחום הספורט בבית-הספר היסודי היו מצוינים. היה לשוער קבוצת הכדורגל 'בית"ר' כפר-סבא, והוא עדיין בגיל בית-הספר התיכון. למשה היתה משיכה חזקה לבעלי- חיים, אהב אותם והקדיש להם הרבה מזמנו הפנוי. הטוס, החתול, הכלב והאפרוחים היו בני-ביתו וידידיו הטובים. הוא בילה חלק מזמנו גם בנגינה על מערכת-תופים והפיק מהם ניגונים. היה בו, במשה, קסם אישי רב. ידידיו ומכריו אהבוהו. נועם הליכותיו וחנו המיוחד ניכרו גם במעשי-השובבות שעשה. באוגוסט 1976 גויס משה לצה"ל. הוא שירת ביחידה קרבית ברמת-הגולן והגיע לדרגת רב"ט. על שירותו הצבאי אמר מפקדו הישיר: "משה לא היה סתם חייל טוב, הוא היה מסור מאוד לעבודתו, נכון לצאת למשימות שהוטלו עליו בכל שעה משעות היממה ובכל מזג-אויר. משה שירת בחרמון חצי-שנה, ותפקידו בתחום הקשר בין המוצבים היה חיוני, ואת תפקידו זה הוא מילא באחריות ובמסירות עד-תום". חבריו לשירות תיארו את משה כבעל אישיות מיוחדת, בחור עליז ואהוב על חבריו, שהפליא במעשי-קונדס ובמעשי-שובבות כדי להעלות את מורל חבריו, ובתנאי-שירות קשים. על תנאי-שירות אלה אמר מפקדו: "אלו הם תנאי-לחץ קשים. אנשים נמצאים במוצב מתחת לפני הקרקע, במקום שבו אין הבדל בין יום ללילה. הם חיים בצפיפות וללא כל פינה פרטית. אנשים רבים אינם מחזיקים מעמד בתנאים כאלה ויש צורך להחליפם מדי-פעם. ובתנאים אלה שירת משה חצי-שנה". כל חבריו הזכירו את לבביותו, את רגישותו לזולת, את יחסו החברי האמיתי ואת נכונותו לעזור לכולם. ביום י"ח במר-חשון תשל"ח (29.10.1977) – שבת 'עקדת-יצחק', פרשת 'וירא' – נפל משה בעת מילוי תפקידו בחרמון. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבכפר-סבא. השאיר אחריו אם, שני אחים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה היה דוגמא ומופת לחייל קרבי טוב, חייל שהיה מוכן לתת הרבה מעבר למה שנדרש ממנו, חייל שלאורו ניתן לחנך דור שלם של חיילים קרביים טובים".