בשארי, זכריה

בן שולמית ושלום. נולד ביום ב' בטבת תש"א (1.1.1941) בתימן ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). למד בבית-הספר הממלכתי-דתי בית דגן. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון כפר בתיה. זכריה היה חבר בתנועת הנוער 'בני עקיבא' וברבות הימים הדריך בסניף התנועה בבית דגן. הוא היה חובב טבע והתעניין במיוחד בבעלי-חיים. הוא הרבה לקרוא ספרים בנושא זה ולצפות בסרטי טבע על בעלי-חיים. זכריה גויס לצה"ל באמצע נובמבר 1960 והצטרף לחטיבת גולני. לאחר שסיים את שירותו הסדיר למד במדרשה למורים בגבעת וושינגטון. אחרי-כן עבד שנה כמורה. בשנת 1966 התנדב לשרת במשטרת ישראל ועשה שם ארבע שנים. בתקופת מלחמת ששת-הימים הוצב כשוטר במרכז הארץ. ביולי 1970 התנדב לצבא הקבע והצטרף לחיל האוויר בתפקיד מנהל עבודה באפסנאות תעופתית. להערכת מפקדיו היה זכריה בעל מקצוע מעולה וממושמע מאוד. במסגרת תפקידו נטל חלק במלחמת יום-הכיפורים, במבצע ליטני ובמבצע שלום הגליל. בשנת 1968 נשא לאישה את בתיה, והם בנו את ביתם בראשון לציון. נולדו להם ארבעה ילדים – רונית, ארז, ניר ואורן. זכריה השקיע בילדיו את כל כוחו ומרצו. הוא אהב לשחק עימם וללמדם, והתעניין מאוד בכל הקשור בהם. ביום ד' באלול תשמ"ה (21.8.1985) נפל זכריה בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. השאיר אחריו אישה, בת, שלושה בנים, אם, שני אחים ושלוש אחיות – שלמה, מרגלית, יהודה, יונה וברכה