בשארי, אברהם (כושי)

בן מרים וזכריה, נולד ביום כ"ב בשבט תר"ץ (20.2.1930) בשכונת שעריים שליד רחובות. את ראשית חינוכו קיבל בתלמוד-תורה. בגיל צעיר החל לעבוד ולהשתתף בפרנסת הבית. עבד בנגרות ובמסגרות. כחבר "הנוער העובד" יצא להכשרה בנהלל, אבל מצבם הקשה של הוריו אילצהו לחזור הביתה כעבור שנתיים. מאז ועד התגייסותו עבד כמסגר במוסך. ב-29.12.1946 אסרוהו הבריטים כחשוד בהשתייכות ל"הגנה", אך לאחר ארבעה חודשים שוחרר מלטרון. ביום הולדתו ה18- הצטרף לחטיבת "כרמלי" ולאחר תקופת אימונים במשמר הים הצטרף לאחד הגדודים וקנה מיד את לב חבריו. עם גדודו יצא לפעולות כיבוש עכו וסביבתה ולפעולות בגליל המערבי. אחר-כך נבחר לקורס חבלנים. עם תום אימוניו הועבר עם גדודו לגליל המזרחי לפעולות במשמר הירדן. היה חביב מאוד על חבריו שכינוהו בכינוי-החיבה "כושי". בימי ההפוגה, ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948), כשחזר מהובלת מזון לחבריו במשלטים, עלתה מכוניתו על מוקש ליד חולתא והוא נספה. דבריו האחרונים של הנער הגוסס היו דברי עידוד לחבריו הלוחמים. אברהם הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת.