בר-שלום, אוריה

בן שושנה ואברהם, נולד ביום ח' בטבת תשכ"ב (14.12.1961) באבן-שמואל שבחבל לכיש. בגיל צעיר עברה המשפחה לגור בבני-ברק, ומשם עקרה לגבעתיים. אוריה למד בבית-הספר היסודי "אמונים" בגבעתיים והשלים את לימודיו התיכוניים במגמה ריאלית-ביולוגית. הוא השתייך לתנועת בני עקיבא ולמד במכינה המרכזית לישיבות של תנועה זו בגבעת-שמואל; אחרי שסיים בהצלחה את המכינה המשיך את לימודיו בישיבת בני עקיבא בכפר-הרא"ה. בינואר 1980 התגייס לצה"ל ונשלח לקורס טיס. אחרי תקופת אימונים קצרה עבר לשרת בחיל-השריון. הוא נשלח לקורס קציני שריון ולאחר שסיימו בהצלחה הועלה לדרגת סג"ם וקיבל פיקוד על פלוגת טנקים. מרבית פקודיו ביחידתו היו חיילים מישיבות ההסדר. כשהחלה מלחמת שלום הגליל עלה עם יחידתו לחזית בלבנון. ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (8.6.1982) הוביל בטנק שלו את הטור החטיבתי. הוא נע בראש הטור, חשוף בצריח הטנק. ליד עין-זחלתא נתקל בטנקים של האויב. אוריה הספיק להשמיד טנק סורי, אולם נפגע באש האויב ונהרג. בן 20 היה במותו. אוריה הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון, סמוך לקבר שכנו ומפקד גדודו סא"ל ספי שאומן, שנפל לפניו במלחמה זו. אחרי נפילתו הועלה לדרגת סגן. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "אוריה נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל במלחמת שלום הגליל, ביצע את המוטל עליו במסירות ובנאמנות. היה צנוע, בעל חוש הומור מיוחד". מפקד יחידתו כתב עליו: "אוריה, ענו וצנוע, חבר וריע לכל הסובבים אותו. תמיד בלט בעיני, בהיותו תלמיד-חכם שמעולם לא קפא על שמריו. לא נתן לעצמו לסיים יום עבודה בלי שיפיק תועלת מאירועיו. הוא למד והתפתח, על-מנת להגיע בכל תחום בו עסק לשלימות האפשרית. מפקד אהוב על פקודיו היה, והם העריכו את אישיותו, חכמתו ומקצועיותו. הוא נהג עם חייליו כפי שנהג עם עצמו – ביסודיות וללא ליאות".