בר עוז, בן ציון (בנצי)

בן ויקטוריה ויעקב. נולד ביום ט"ו באדר תשי"ח (7.3.1958) ברחובות. אח צעיר לקלרה ולזהבה. בנצי גדל והתחנך בעיר. הוא למד בבית-הספר היסודי 'יבניאלי', והיה לבן המחזור הראשון של חטיבות-הביניים בארץ בבית-הספר 'דה שליט'. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר 'אורט', שם היה יו"ר מועצת התלמידים, נציג עיתון בית-הספר וספורטאי מצטיין. בשעותיו הפנויות נתן ביטוי לכישרונותיו בציור, ובכתיבת שירה והיה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. בחודש אוגוסט 1976 התגייס בנצי לצה"ל לחיל-החימוש ולאחר שסיים קורס חמש צריח נשאר בבית-הספר לחימוש, שם שירת במקצועיות ובמסירות עשרים-ושתיים שנים בתפקידים שונים. מפקד הבה"ד מספר: "בנצי היה מפקד, מחנך, מדריך, מורה וחבר. הוא הכשיר דור של לוחמים טכנולוגיים, דור של מדריכים, דור של מפקדים שעברו תחת פיקודו וקיבלו ממנו את ההשראה ליצירתיות, יושר, שקדנות, דייקנות, הגינות, אמינות ולויאליות. הוא היה בעל תרבות עבודה ייחודית וידע טכני המוגדר כידע של אומן. היה הזיכרון וההיסטוריון הארגוני וההדרכתי בבסיס ההדרכה. בנצי התחיל את תפקידו כמדריך וכמפקד קורס חמש צריח ותיפקד כסגן מפקד ענף מערכות ממונעות 14 שנים, בעל הסמכות והאוטוריטה ההדרכתית. הוא היה מקור לפיתוח מנהיגות ולחינוך מקצועי והפך לשם דבר בבסיס. נגדי ומפקדי הבה"ד הגדירו אותו כיהלום, שידע ללטש את אומנותם ומומחיותם של המפקדים והמדריכים. ובהיותו נגד מצטיין, זכה בפרס קצין חימוש ראשי על פיתוח וקידום מסלול המדריך הטכנולוגי. הצטיינותו הובילה את הענף לקבלת פרסי הערכה ותעודות הצטיינות, תוך הערכת הזולת, עזרה הדדית ועבודת צוות. בנצי היה דמות אבהית לכולם, ידע להקשיב לחייליו בעת מצוקה ולתת כתף למשאלותיהם ולבקשותיהם." באוקטובר 1983 נשא בנצי את אווה לאישה. שנתיים לאחר מכן נולדה בתו רעות ושלוש שנים לאחר-מכן נולד עידו. ביוני 1998 הגשים משאלת לב נושנה והחל במסלול לימודים לתואר ראשון במינהל עסקים במכללת 'דרבי'. בתקופה הקצרה בה הספיק ללמוד עשה חיל והותיר רושם עמוק מאוד על מרציו וחבריו ללימודים. וכך כותב צביקה, המרצה של בנצי: "בשיחות מסדרון בהפסקות, סיפר לי בנצי שהוא מגשים חלום ישן שריתק אותו במשך שנים, ללמוד לימודים אקדמיים, הוא ראה בזה עולם אחר בו רצה להתנסות. ואכן כפי שחלם הקדיש את כל מרצו ורצינותו למימוש החלום… לא היו אצלו חצאי דברים. הכל צריך היה להיות מושלם… הכל היה אצלו שקול ומתוכנן, הוא לא השאיר שום דבר ליד המקרה. אך היה גם צד אחר באישיותו של בנצי, הצד ההומוריסטי. הוא אהב להתבדח ולמתוח קצת את חבריו לכיתה, הכול במידה הראויה ומבלי לפגוע אישית באף אחד." ב-7.10.1998, בסיום אחת הבחינות, חש בנצי ברע, התמוטט והובהל לבית-החולים אסף הרופא, שם התברר כי וירוס אלים תקף את ליבו. מצבו היה קשה מאוד. 36 שעות נלחם בנצי על חייו, וביום שישי, י"ט בתשרי תשנ"ט (9.10.1998) בשעה 00:8 נפטר והוא בן ארבעים. רס"ב בנצי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ושתי אחיות. משפחתו הקימה לזיכרו חדר לימודים בבה"ד 20 בצריפין.