בר-לב, ישראל

בן שאול ומינה, ילידי פולין, שהגיעו בתום מלחמת העולם השניה למחנות הכשרה בגרמניה ומשם עלו לישראל במסגרת קבוצת "הכובש", באנייה "יציאת אירופה", והתיישבו בקיבוץ גבעת חיים. ישראל נולד ביום ג' באב תש"ח (8.8.1948) בגבעת חיים והיה הבן הראשון לחברי קבוצת "הכובש". ישראל גדל בגבעת חיים והשלים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בבית הספר בגבעת חיים איחוד. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד" והדריך חניכים בקבוצות צעירות יותר. ישראל אהב מאוד לטייל בארץ ועשה זאת בכל הזדמנות ובכל חופשת קיץ. ככל בני גילו הגיע אל סף נעוריו בימי מערכת "קדש" והתקופה חישלה את אופיו וביגרה אותו. מילדותו ידע טעמן של מלחמות ישראל. בשנת 1966, לאחר שסיים את לימודיו, הצטרף לגרעין בני קיבוצים שיצא לשנת שירות שלישית בקבוצת שדה בוקר, כי ידע את האחריות המוטלת עליו. בשדה בוקר עבד במטעים ובמוסך מכונות חקלאיות והיה פעיל בתחום התרבות. הוא היה אהוב ומקובל על כל החברים. ישראל התגייס לצה"ל בנובמבר 1967 והתנדב לשרת בסיירת הצנחנים, אשר כבר שירתו בה חבריו לכיתה. עם הסיירת עבר קורס מ"כים, קורס חבלה, ועוד. ביום ט"ו בשבט תש"ל (22.1.1970) נפל סמל ישראל בר-לב בקרב הפשיטה על האי שדואן והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת חיים (איחוד). בעלון "בתוכנו", שהוציא לאור קיבוץ גבעת חיים (איחוד), מוקדשים עמודים אחדים לזכרו; הוריו הוציאו לאור קונטרס לזכרו – צרור מכתבים על ישראל אחרי נפלו – למען יהי כזר על קברו.