בר-יוסף (עזיז), מנשה (מנש)

מנשה (מנש) בן חוסנה ועזיז, נולד בשנת תש"ט (1949) בקאמישלי שבסוריה ועלה ארצה עם משפחתו ברוכת הילדים בשנת 1964, לאחר שנמלטו מאימי הרדיפות של הסורים. הוא למד בבית-הספר היסודי (כיתב) של הקהילה בחלב שבסוריה ואחרי-כן סיים את לימודיו במוסד הנעורים "פילדלפיה" שליד נצרת, במגמה למכונאות רכב. בבית-הספר היסודי היה מנשה תלמיד מצטיין, וזכה לשבחים רבים מפי מוריו על חריצותו ועל שקדנותו. בגלל תנאי החיים הקשים בסוריה נאלץ לצאת לעבודה ולסייע בפרנסת המשפחה, לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר. מנשה אהב אהבה רבה את הארץ, הרבה לטייל בה ולהנציח את טיוליו ואת המראות שנתגלו לו בעזרת מצלמתו. הוא היה חובב ספורט, בעיקר שחייה, הרבה לשחק בכדורת (באולינג) ואף הצטיין במשחק זה. היה לו אוסף בולים גדול, שאת רובו הבריח מסוריה בתוך נעליו. מנשה היה מהיר החלטה ופזיז מעט במעשיו. חברותי היה ונהג בפשטות עם ידידיו, ללא העמדת מחיצות. הייתה בו אהבת הבריות והתחשבות בזולת והוא ידע לעשות לקירוב לבבות ולקשור קשרים לבביים. הוא אהב לעזור לזולת וכל מי שפנה אליו נענה באדיבות ובמאור פנים. איש צנוע היה, מסתפק במועט ומתרחק מראוותנות. הוא אהב לבלות במסיבות רעים, היה בהן הרוח והחיה, והדביק את כל חבריו בעליצותו. בן טוב להוריו והקפיד תמיד על מצוות כיבוד אב ואם. מנשה גויס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1966, בהיותו בן שבע-עשרה שנה, והתנדב לחיל החימוש. לאחר הטירונות הוצב בסיני ולחם במלחמת ששת-הימים ובמלחמת ההתשה שלאחריה. על-כך הוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים". בתעודת השחרור מהשירות הסדיר כתב מפקדו: "מנשה הוא חייל אחראי וטוב, מילא את כל תפקידיו לשביעות רצון מפקדיו". לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר עבד בתעשייה האווירית ושם השתלם במכונאות מטוסים. אחרי שנתיים היה למכונאי בוחן-רכב במוסכים שונים ואחרי-כן שימש נהג ואיש אחזקת רכב בחברת אפריקה-ישראל. בכל מקום שעבד שם, היה אהוב על חבריו ומקובל מאוד על הממונים עליו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לסיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), נפגע מנשה בשעה שעסק בטיהור בונקרים ברימוני-יד, בגזרה הדרומית ממערב לתעלה, ליד העיר פאיד. חוליית אויב, שהסתתרה באחד הבונקרים, ירתה מתוכו ומנשה נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, חמישה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מנשה היה חייל ממושמע ושקט. הוא לא הרבה לספר על עצמו. השתלב היטב בחוליית החימוש, הן מן הבחינה המקצועית והן מן הבחינה החברתית. הוא היה מכונאי מסור ומוכן היה תמיד לצאת ולתקן כלי-רכב שנפגעו. גם כאשר תנאי מזג האוויר בחוץ היו קשים. הוא היה חייל אחראי וביצע את כל המשימות שהוטלו עליו במהירות וביעילות". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה; חברת ארץ-ישראל-אפריקה הקימה קרן מלגות לזכרו ממנה ייהנו תלמידי האוניברסיטה מתושבי יהוד, עיר מגוריו של מנשה.