בר יוחאי, גלעד
בן הזקונים של רינה ואלברט. נולד ביום כ' בטבת תשכ"ז (2.1.1967) בחיפה. אח צעיר של דייב, אורי ונאוה. גלעד גדל בחיפה, ילד חייכן ויפה תואר. בכיתה א' למד בבית הספר היסודי "טשרניחובסקי" ובמלאות לו שבע נסע עם הוריו לשליחות בניגריה ובחוף השנהב באפריקה. במהלך שלוש-עשרה שנים למד והתחנך בבתי ספר אמריקאיים, הצטיין בלימודיו, רכש חברים מכל העולם ובלט מבחינתה חברתית. גלעד התאמן שנים רבות בקרטה ושיחק כדורסל וכדורגל. הוא היה מחובר למשפחתו בעבותות אהבה, בעיקר לאימו, היה קשור לסינרה והעריץ אותה עד יומו האחרון. כשחזרה המשפחה ארצה, השלים גלעד את לימודיו בתיכון "בית בירם", בית הספר הריאלי בחיפה. הוא הגיע להישגים גבוהים מאוד בלימודי הערבית. בן שמונה-עשרה התגייס למשטרה הצבאית ושירת בחב"ע (חוליית בילוש ועיקוב). שלוש שנים פעל למען צה"ל ומדינת ישראל. לדנה, אהבת חייו, היה מסור לחלוטין בארבע שנות חברותם. הוא דאג לה מאוד ותכנן לשאתה לאישה. בכל פינה בבית נהג להטמין בשבילה הפתעות קטנות וליווה אותה לכל מקום. בשנת 1988 הצטרף גלעד למשטרה ועבר קורס שוטרים. הוא מצא בתפקיד עניין רב ואתגר וזכה בתואר חניך מצטיין. גלעד עבד יום וליל, ללא חת, הפגין אומץ לב נדיר ועמד תמיד מאחורי דבריו. הוא נלחם למען חבריו במחלקה, שימש דוגמה לכל סובביו ושאף לשלמות. הוא היה בחור תוסס, פעיל ונמרץ, מוכר בחיוכו שובה הלב, בטוב ליבו, ביכולתו להעניק מעצמו לאחרים ובכבוד ובנימוס יוצאי דופן. רב-שוטר גלעד בר יוחאי נפל בעת שירותו, ביום כ"ג בניסן תשמ"ט (28.4.1989). בן עשרים ושתיים היה בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. רק לאחר לכתו בטרם עת, גילו הוריו ואחיו הכואבים והשבורים, את הישגיו הגבוהים ואת שלל תעודות ההצטיינות שהוא נהג להצניע ממשפחתו בשל ענוותנותו. נשמתו תהיה מבורכת לעד, כשמו – גלעד.
