בר-טוב, טוביה

בן שפרה ועזרא. נולד ביום י"ח בחשוון תשל"ד (13.11.1973) בבני ברק. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי 'שארית ישראל' בפתח תקווה. למד בחטיבת-הביניים 'נחלים' והמשיך לימודיו במגמה ריאלית בישיבת 'אור ציון' שבמרכז שפירא, בה סיים את לימודיו. בהיותו בכיתה י' הקים את סניף בני עקיבא ביישוב חשמונאים ובמשך שנים, עד סמוך לגיוסו, עסק בריכוז הסניף ובהדרכת בני נוער. טרם גיוסו עבר טוביה מבדקי טיס ומבדקים לקורס חובלים בחיל-הים. באמצע מרס 1992 גויס לשירות חובה בצה"ל. הוא הלך לצבא עם רצון עז להיות חלק מחבורה מובילה. עבר גיבוש לקורס חובלים ובסופו התנדב ליחידת עילית. מטלות רבות העמיס על עצמו, בלט כמי שאינו מתפשר ושאף לשלמות והישגיות בכל דבר. מפקדו העיד עליו, כי היה חייל בעל רמה אישית גבוהה, נתונים גבוהים, ושימש דוגמה לחיילים רבים. אמביציוזי, פרפקציוניסט, כך אמרו עליו. ביטוי עז ניתן לכך כאשר היה מוכן לעצור את התקדמותו ולרדת שלב, בתנאי שתינתן בידו האפשרות לנסות שוב להצטרף ליחידה הקשה ביותר והטובה ביותר. חבריו תיארו אותו כבחור פתוח, מיוחד, כריזמטי ועצמאי, אינטליגנטי, חבר טוב, מעודד ואהוב על כולם. הוא גילה עניין בתחומים רבים. ביום י"ח בחשוון תשנ"ג (14.11.1992) נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים – חגי, רועי, וארז. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "כמפקד היחידה יצא לי להכיר את טוביה יותר מקרוב. הייתי מעורה בתחושותיו ובהלך מחשבותיו. הוא הצטייר בעיני ובעיני חבריו כאדם חזק, שאינו נרתע מהתמודדות. בפן המקצועי הפגין טוביה יכולת רבה, ובעיקר בתחום הקליעה, בו היה מוביל ויכולתו עלתה במספר רמות על האחרים. בחיי היום-יום בלט כאדם חברותי שהיה מוכן להגיש עזרה לחבריו בכל עת, וכבעל ניסיון תמך בהם במצבים הקשים". הוריו תרמו לזכרו ארון קודש וספרייה תורנית לבית-הכנסת ביישוב חשמונאים, ספרייה תורנית לישיבת אור עציון, שבה למד, וכן חדר עיון וזיכרון בסניף בני עקיבא ביישוב.