בר זיו, לוי

לוי, בן תרצה ועמנואל, נולד ביום כ"ג בשבט תש"ז (15.1.1947) בקיבוץ עין-המפרץ שליד עכו. הוא למד בכיתות היסוד בקיבוץ וכשהיה בן שתים-עשרה עבר ללמוד במוסד החינוכי "נעמן". לוי החל כנער צעיר, להתעניין ב"מכונות המעופפות" ובאנשים המפעילים אותן. הוא הרבה לבנות טיסנים, וברבות הימים החל מכיר דאונים ואף מטוסים של ממש. עוד בצעירותו ניכרו בו סימנים של שובבות-נערית אמיתית ויחסו לדברים היה תמיד אישי – נון-קונפורמיסטי. יחד עם זאת, הצטיין בגישה רצינית, בעומק ובכנות ביחסיו עם ילדים בני-גילו, ועם מבוגרים – כאחד. בזמן שלמד במוסד החינוכי, הצטרף לוי לגדנ"ע אוויר וכשסיים את לימודיו נבחר לייצג את ישראל בחילופי גדנ"עי-אוויר עם ארה"ב. שם טייל עם חבריו בבסיסים שונים והשתלם, בין היתר, בקורס טיס אזרחי, אשר בסיומו הוענק לו רשיון-טיס (פייפר). כעבודת-גמר במוסד "נעמן" בחר בבניית מנהרת-אוויר לניסויים בגופים אוירודינאמים. לוי ניחן בכשרון לחדור ולחקור לעומקם של דברים. כך היה במקצוע הטיס וכך היה בכל תחום שנקרה בדרכו – בעבודה, במשק ובקשירת יחסי-ידידות עם חבריו ועם משפחתו. הוריו זוכרים את השיחות אתו, שיחות שעמדו בסימן של בגרות ויושר-אישי. לוי התגייס לצה"ל במחצית נובמבר 1965 והתנדב לחיל האוויר. לאחר שעמד בבחינות-הכניסה לקורס טיס, עבר את הטירונות, והמשיך בקורס עד שסיימו בהצלחה כעבור שנתיים. לאחר שעשה תקופה קצרה בטייסת ה"אוראגאנים", חזר לבית-הספר לטיסה, הפעם כמדריך – שוב לתקופה של שנתיים. למרות שובבותו בתקופה שהיה חניך, נחשב לוי קשוח ובלתי-מתפשר. הוא זכה להערכות חמות ומלאות התפעלות מצד מפקדיו, למרות אופיו המרדני, וגישתו הבלתי-שגרתית לבעיות שהוצבו בפניו. בתום תקופת ההדרכה, היה טייס ב"סופרמיסטר" ואחר-כך עבר קורס הסבה למטוס "פאנטום" – אותו אהב אהבה עזה. למרות הצלחתו היה לוי מלא לבטים לגבי עתיד דרכו בחיים. את חתימתו על המשך השירות בחיל, התנה בקבלת שנת-חופשה בקיבוץ. בכך התבטא הקשר העמוק שלו עם ביתו ועם חבריו. בשנה זו עבד במוסך המשק, התערה בעבודה ובחברה. כאשר עסק בתיקונן ובהרכבתן של מכונות – עשה זאת שוב בהתמסרות ובסקרנות האופיינית לו. בתקופה זו היה גם פעיל מאוד בחיי התרבות של הקיבוץ, הגה יוזמות ורעיונות מבריקים והשכיל לארגן מסיבות וחגים להנאתם המרובה של כל החברים. בשנה זו נשא לאישה את גילה חברתו, ובנה אתה בית מלא הבנה ואהבה עמוקה. בתום שנת החופשה עברו השניים לגור באחד מבסיסי חיל-האוויר להמשך שירותו. הוא החל מתכנן את עתידו לטווח רחוק במסגרת החיל, ולכן הסכים "לרדת" בסוג המטוס – מ"פאנטום" ל"סקייהוק" – כדי לעלות בסולם הפיקוד ולהתמנות כסגן מפקד טייסת. במלחמת יום-הכיפורים השתתף לוי, כסגן מפקד טייסת, בקרבות הבלימה ברמת-הגולן ובסיני. לחימתו בקרבות אלה זיכתה אותו בציון-לשבח מאת מפקד חיל-האוויר, המתאר את דרך לחימתו ומותו: "ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), לאחר יום לחימה קשה וליל שימורים ארוך, בהם ניהל רס"נ לוי את לחימת הטייסת, קיבל משימה מיידית מסוכנת: לתקוף את גשרי המצרים על התעלה. למרות עייפותו המריא בראש התוקפים. הוא ביצע את משימתו תחת אש נגד-מטוסים כבדה ובלב אזור המוגן בטילי-אויב. במהלכה נפגע מטוסו מטיל והתרסק". לוי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוץ "עין המפרץ". השאיר אחריו אישה, הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. הוריו, רעייתו וחברי קיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים על דמותו ומבחר ממכתביו.