בר-זאב (רייכברגר), חיים
בן משה ורחל. נולד ביום ט"ז בשבט תש"ז (6.2.1947) בגרמניה. בשנת 1948 עלתה המשפחה לארץ. כאשר הגיע לגיל הלימודים למד שנה אחת בבית ספר יסודי ולאחר מכן המשיך את לימודיו בבית ספר תיכון חקלאי בנהלל ואז עמד בבחינות הבגרות בהצלחה. לאחר זאת העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לנהריה ואת כל חופשותיו היה מבלה בה עם חבריו. נער שקט היה אבל היה צמא פעולות. היה נקלט בחברה וכל ידידיו היו נאמנים לו ומסורים. הוא היה אהוב על מוריו ומדריכיו. חריפות שכלו וכישרונו איפשרו לו להצליח בכל – בלימודיו, בעבודה, בחברה ובפעולות גדנ"ע. פיקחות ותבונה הביעו פניו כל הימים ויחד עם זה היתה נסוכה על פניו ארשת תמימות. הוא היה רע נאמן לחבריו ובן מסור להוריו. את הכל בעולם ראה באור ורוד ומעולם לא התאונן על דבר ומצא בכל רק את הטוב ביותר. בכל מצב שבו היה נתון הצליח למצות את החיובי ולהתעלם מן השלילה. נעים הליכות היה, נוח לבריות, ומעולם לא פגע באיש. טוב לב היה ומעולם לא סירב כאשר מישהו ביקש אותו לבוא לעזרתו. ראשון היה למתנדבים לכל דבר, מלא התלהבות ומרץ ללא גבול. אהבתו לחיים היתה מרובה בקירבו. את שבתותיו אהב לבלות בטיולים מתוך שמחה. הוא חיבב מוסיקה ושירה בעיקר והיה גם חבר בחוג הדרמטי של בית הספר בנהלל. תמיד שררה מסביבו אווירת שמחה וכל הצלחה וכל הישג מילאו את לבו גאווה – ולו גם תהא ההצלחה של אדם שאיננו קרוב אליו ביותר. תכניותיו לעתיד היו מרובות כי התכונן להמשיך את לימודיו באוניברסיטה בפקולטה לרפואה לאחר שחרורו מן הצבא שאליו גויס בנובמבר 1965. הוא פנה לחיל הים והוסמך כצוללן בינואר 1967 ובחר במקצוע מתחת לפני המים. מקצוע זה, לא רק שחייב שמיעה טובה כי אם גם רמה אינטלקטואלית, כנות ניתוח וכושר דיווחים הנמסרים על ידיו – ובדרישות אלו עמד והצליח בתפקידו וזכה להערכת הממונים עליו. במלחמת ששת הימים שירת באח"י "תנין", שפעלה ליד חופי האויב. הוא חלם להתקדם במקצועו והשירות היה לגביו יותר מחובה כי אם חוויה. אולם תכניותיו לעתיד לבוא, לאחר שישתחרר, עלו בתוהו, כי הוא לא זכה להגשים אותם, כיון שבאוגוסט 1967 נשלח עם צוות צוללנים לאנגליה כדי להשתתף בשיפוץ הצוללת "דקר" ולהחזירה הביתה – ולא זכה לשוב. מכתביו היו גדושי געגועים לכל אחד מחבריו ובייחוד לארץ ולשמש הישראלית. בשמחה רבה הודיע למשפחה על יציאתו לארץ אבל יד הגורל התאכזרה – וזו היתה דרכו האחרונה. בהיות הצוללת בדרכה הביתה, בנתיב הים שבין גיברלטר לחיפה, נותק עמה הקשר לפתע פתאום ושוב לא נתחדש; זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה איפוא כי תאריך פטירתו של חיים, בשעת מילוי תפקידו עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). מאחר שחיים נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך אנדרטה שהוקמה לזכר אנשי "דקר" בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר' " הובאה תמונתו וכן הונצח שמו. גם בחוברת לזכר בני נהריה אשר נפלו במלחמה ובמערכות ישראל הוקדשו לו ולזכרו כמה עמודים. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
