בר-זאב, אברהם (אבי)
בן שרה ומרדכי, נולד ביום י"ב בתשרי תשכ"ג (10.10.1962) במטולה. ב-1950 עלו ההורים ממצרים והתיישבו בטבעון. במסגרת "התנועה מן העיר אל הכפר" העתיקה המשפחה את מגוריה למטולה ב-1959. אבי נולד שלוש שנים אחר-כך. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "הנדיב" במטולה, והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-החינוך המשותף לעמק החולה שבקיבוץ כפר בלום. בשנות התבגרותו עבד אבי עם הוריו ועם אחיו במשק החקלאי, ובמשך שלוש שנים היה חקלאי למופת. כשהיה בן 15 שנים, הוא ביקר באירופה במסגרת חילופי נוער. כשסיים את בית-הספר התיכון, הצטרף אבי לגרעין נח"ל "אורג", שהוקם בקיבוץ גן שמואל. אך לאחר שהות של ארבעה חודשים בקיבוץ, החליט אבי לעבור ליחידת תותחנים בצה"ל. הוא שובץ בגדוד תותחנים, ונשלח לקורס מפקדים. לאחר שסיים את הקורס בהצלחה רבה, הוא ביקש לחזור אל הגדוד, ששירת בו לפני-כן. בקשתו נענתה, והוא שובץ כמפקד צוות של סוללת תותחים. בתפקיד זה היה אבי משכמו ומעלה מכל מפקדי הצוותים האחרים בסוללה, ולכן נבחר להיות מפקד צוות 3, הצוות המוביל בסוללה. בשנת שירותו השנייה בצה"ל, יצא אבי בחודש פברואר עם משפחתו לניו-יורק להשתתף בחתונת אחותו רחל. הוא שהה שם חודש ימים וחזר ליחידתו. ביוני 1982 פרצה המלחמה שבה נפל. מפקדו ציין, כי אבי היה שקט, אחראי מאוד, ממושמע ומקצועי. חייליו העריכו מאוד את אישיותו כמפקד. היה לו כושר הדרכה טוב ונכונות ללמוד מטעויות. הוא ידע להטיל מרות בלא כפייה, כי אם בדרך של הסבר ושכנוע. אבי שירת בגדוד כמפקד צוות, ושולב בו כרס"ל של הסוללה לפי בקשתו ולגאוות מפקדיו, ואף הומלץ להיות מדריך בקורס מפקדים. כשפרצה המלחמה, נקרא אבי מחופשה. הוא הזדרז לשוב ליחידתו ולהיכנס עם חייליו ללבנון להכות במחבלים. הוא היה בין הכוחות הראשונים שלנו בלבנון. אבי נפל בקרבות שהתחוללו בפאתי העיר צור בציר החוף, ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (6.6.1982). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במטולה. הוא הניח אחריו הורים, אח ושלוש אחיות. הוריו, שממרפסת ביתם בקצה המושבה נשקפים נופי דרום לבנון, מרגישים, כי לא לשווא היה מותו של אבי: "הוא לחם ממש למען ביתו שליד הגבול ולמען זכותנו לחיות כאן".
