בר-גיל, יורם

יורם, בן מרים ומנדל, נולד ביום ה' בתשרי תרצ"ט (30.9.1938) בקבוצת שילר ליד רחובות. מילדותו היה נער חברותי וטוב מזג, גדל בלי להטריד את הוריו ואת מחנכיו ולפי עדותם – "כמעט שלא הרגשנו". הוא למד במגמה החקלאית בבית-החינוך של גבעת-ברנר, חונך ברוח הקבוצה וערכיה, אהב את לימודיו ואת עבודתו והיה קרוב לאדמה ולעבודת האדמה. יורם עבד בכל ענפי המשק והצטיין באחריותו ובמסירותו לעבודה. בחור חסון היה, בעל מבנה אתלטי, גבוה ויפה-תואר – דמות של חקלאי מלידה. יורם גויס לצה"ל בתחילת אפריל 1956. אחרי שסיים את תקופת הטירונות, עבר קורס מ"כים כחניך מצטיין, המשיך את אימוניו בבית-הספר לצניחה וסיים עטור כנפי-צנחן. הוא האריך את שירותו הסדיר בצה"ל בשנה, כדי להשתתף בקורס קציני חי"ר. עם סיומו התמנה כמדריך-מפקד מחלקה בבית-הספר למ"כים. בשנת 1960 שוחרר משירותו הסדיר בצה"ל. לאחר שהשתחרר וחזר למשקו, לא מצא בו סיפוק וביקש להיות עצמאי. הוא הקים לו משק במושב לכיש וניסה שם את כוחו בגידולים מיוחדים. הוא הצליח לגדל בחממה את הפרח "ציפור גן העדן", לחם בעקשנות והצליח לגדל מטע משגשג של אגוזי פקן וגם הקים משק תרנגולי-הודו למופת. בשנת 1963 השלים קורס קציני חרמ"ש במילואים והוצב לחיל שריון בדרגת סגן. יורם היה אהוב על חברי המושב, בזכות היותו נוח לבריות ומוכן לסייע לזולת תמיד. ברבות הימים נשא לאישה את חברתו קמי ונולדו להם שלוש בנות – רונית, גלית וליאורה. במלחמת ששת-הימים נקרא לשירות מילואים ולחם בחזית הדרום. מכתביו מן החזית היו ספוגים הרבה אהבה לביתו, לאישה ולבת הקטנה ודאגה למשק שהשאיר על רעייתו, ללא יד עוזרת. הוא השתתף בקרבות, בכוח השריון שחתר דרומה והגיע עד לחופי תעלת סואץ. להוריו כתב אז: …"עבר עלינו שבוע מסעיר אשר מזדמן פעם אחת בדור". בחוות הדעת של מפקדיו עליו בתקופה שהיה קצין מילואים, נאמר: "אחראי כלפי מפקדיו ופקודיו. מוכשר בשדה, שקט, שקול ויסודי; דוגמא לחייליו, ישר, מקצועי ונאמן, ממושמע ומשליט משמעת, מוכן לכל מאמץ למען היחידה". יורם חזר למשקו והמשיך לשלב את עבודתו הברוכה במשק המצליח עם תקופות של שירות מילואים. הוא גידל את בנותיו והיה אב למופת, מלא הבנה וחיבה. תמיד הקפיד לשמור על קשר הדוק עם קיבוצו ועם הוריו והכל עקבו בגאווה אחרי מעשיו והצלחותיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא יורם ליחידתו, אשר נשלחה דרומה לסיני אל עבר בלוזה. בהיות יחידתו נתונה לאש כבדה ביותר, לא איבד את שלוות נפשו ולא חדל לדאוג לחייליו. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), אחרי שחצה הכוח את התעלה, יצאה פלוגתו של יורם לפעולת טיהור נועזת ובה נפגע הזחל"ם שלו ויורם נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקבוצת שילר. השאיר אחריו אישה ושלוש בנות, הורים, אחות ואח. מפקד יחידתו כתב למשפחה האבלה: "יורם היה בין ותיקי הקצינים שבגדוד ומן המוכשרים שבהם. הכרתיו כקצין מעולה ואמיץ לב, אשר הנהיג את אנשיו בקרב בגבורה ובאומץ. כולנו אהבנו והערכנו את יורם ז"ל. הן מפקדיו והן חייליו, ונפילתו הייתה מכה קשה ליחידתנו". בחודש אפריל 1976 הוענק ליום עיטור המופת. וזה נוסח כתב העיטור: "לאות ולעדות כי 415240 סרן בר-גיל יורם ז"ל גילה אומץ לב הראוי לשמש מופת. תיאור המעשה: במלחמת יום-הכיפורים לחם סרן יורם בר-גיל ז"ל בתפקיד סגן מפקד פלוגת חרמ"ש בחזית סיני. ביום 11 באוקטובר 1973 הותקף הגדוד על-ידי מטוסי האויב ובתקיפה נפגעו לוחמים רבים וכלי-רכב. בעת התקיפה הפעיל סרן יורם בר-גיל ז"ל מקלעים נגד המטוסים ולאחר זאת ארגן חילוץ פצועים וכן פינוי רכב בוער מהאזור. בכך נמנעו פגיעות נוספות בנפש. ביום 18 באוקטובר נתקל הגדוד בכוח אויב באזור צומת – 'חיפה'. סרן יורם בר-גיל ז"ל, אשר פיקד על הפלוגה לאחר נפילת מפקדה, קיבל הוראה לתקוף את מתחם האויב. סרן יורם בר-גיל ארגן את הפלוגה להסתערות על היעד, פקד להסתער והסתער ראשון, כשהזחל"מ שלו לבדו חשוף לאש האויב והמשיך בלחימה בטווחים קצרים ביותר. במהלך הקרב הזה קיבל הזחל"מ פגיעה ישירה, וסרן יורם בר-גיל ז"ל נפגע ונפל. במעשיו אלה היווה סרן יורם בר-גיל ז"ל מופת של אומץ לב, קור רוח, דוגמא אישית ודבקות במשימה. על מעשה זה הוענק לו עיטור-המופת, לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל תש"ל (1970). רב-אלוף מרדכי גור, ראש-המטה-הכללי". בעזרת מושב לכיש וקבוצת שילר הוציאה המשפחה לאור ספר לזכרו.