בר-גיורא, חיים

חיים, בן בת-שבע ומנחם, נולד ביום ט"ו באב תש"ד (4.8.1944) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "החייל" ובבית-הספר התיכון "אורט – יד סינגלובסקי" בתל-אביב, במגמה לאלקטרוניקה. בשנת הלימודים השלישית חלה בצהבת ונעדר ימים רבים מבית-הספר; בשל כך עלול היה לאבד שנת לימודים. חיים לא השלים עם הדבר, למד לימודים אקסטרניים ועמד בבחינות הבגרות החיצוניות. חיים היה נמרץ ופעלתן. הוא נמנה עם חברי תנועת-הצופים וברבות הימים היה בה למדריך. בשעות הפנאי אהב להאזין למוסיקה, עסק בצילום ואף פיתח והדפיס את תצלומיו. חיים גויס לצה"ל בסוף מאי 1962 והתנדב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנקי "אמכס", בקורס למפקדי טנקי "שרמן", בקורס לקציני אג"ם, בקורס לקציני שריון ובקורס לקציני סיור. בחוות-הדעת של מפקדיו נאמר עליו, שהוא קצין מצוין, בעל רצון חזק להתקדם וללמוד, בעל יכולת, הממלא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו; חרוץ, רציני, שקט, נחבא אל הכלים ואהוב על כל חבריו. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הצטרף לצי-הסוחר ולמד בבית-הספר השט של הצי. אחרי שעמד בתנאים הקשים של החניכות, הוסמך לקצין סיפון שלישי ושירת בצי הסוחר שלוש שנים וחצי. הוא המשיך בלימודיו בבית-הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת תל-אביב. עבודת הגמר שכתב לקראת התואר "הנדסאי אלקטרוניקה", הייתה בנושא: "מדמה אותות רב-תכליתי" והיא זכתה לתשבחות רבות. הוא היה בן טוב ונאמן להוריו, בעל מסור לאשתו שרי ואב אוהב לבתו יעל. כשפרצה מלחמת ששת-הימים היה חיים בלב האוקיינוס השקט, בדרכו להונג-קונג. במאמצים רבים עלה בידו לשכנע את קונסול הכבוד הישראלי בעיר הסינית לסייע לו לנסוע ארצה. אך הוא הגיע לאחר שנסתיימה המלחמה ואכזבתו הייתה רבה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף חיים בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), בגזרת הצפונית של תעלת סואץ, עלה הנגמ"ש שלו על מארב של המצרים, נפגע פגיעה ישירה וחיים נהרג במקום. תחילה נחשב לנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, אב, אם ואחות. הוריו הקימו לזכרו חדר ספרייה בבית-הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת-תל-אביב; אישתו תרמה לזכרו ספרים בנושא האלקטרוניקה.