בר-גיורא (גרברסקי), מאיר

בן דבורה ומשה, נולד ביום כ"ח באייר תרע"ח (10.5.1918) בעיר קוזלוב, רוסיה. בהיותו בן עשר עברו הוריו ללומזה, פולין ושם למד בבית-הספר העברי. מאיר היה חבר בתנועת-הנוער הרביזיוניסטית "בית"ר". בשנת 1936 עלה לארץ יחד עם אמו. הוא נשא נפשו להנדסה ולמד ועבד בעת ובעונה אחת. עם שחר היה מוביל חלב ובשעה שמונה בבוקר כבר היה יושב על ספסל הלימודים בבית- הספר "מונטיפיורי". את לימודיו במקצוע ההנדסה המשיך גם לאחר שנתקבל לעבוד בדואר כדוור, ואחר-כך כפקיד. כאיש מחתרת לח"י שלחמה בבריטים נתפס וישב בבתי-הסוהר ביפו, בעכו, בירושלים ובמחנה מזרע, עד שהוגלה לאריתריאה וקניה. גם בימי גלותו שקד על לימודיו וקיבל תואר מהנדס לאחר שעמד בבחינות בכתב. בימי שהותו בקניה שינה את דעתו על הטרוריזם והתקרב להשקפות ה"הגנה". בשובו לארץ היה מאושר לראות בהגשמת חלומו על מולדת משוחררת והתגייס לצה"ל כמהנדס בחיל-הים. באחת מנסיעותיו נפצע קשה בתאונת-דרכים ומת כעבור ארבעה ימים, ביום ט' באדר תש"ט (10.3.1949) בבית-החולים בילינסון. הובא למנוחת עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק.