בר גיורא (באומגרטן), משה

בן יהודית וישראל. נולד בשנת תר"ע (1910) בוולוצלאווק שבפולין. משחר ילדותו גדל באווירה לאומית. מאביו, עסקן ציוני בעירו, ספג את חינוכו החלוצי ואת השאיפה להגשמה עצמית. בפולין הצטרף לתנועת הנוער "גורדוניה" ובמסגרתה יצא להכשרה. בשנת 1935 עלה לארץ-ישראל. בתחילה עבד בעין חרוד, מקום מגורי הוריו, ואחר כך עבד בחיפה ובראשון לציון במקצוע הנגרות כדי שיוכל לממן את עליית שתי אחיותיו לארץ. עם סיום חובתו המשפחתית הצטרף לקבוצת "במעלה" כדי לחיות חיי שיתוף, משאת נפשו מימים רבים, וכן הצטרף לארגון ה"הגנה". משה התאקלם עד מהרה בקבוצה ונודע בה במתינות הליכותיו, בחוש הומור עממי, במסירות לעבודה, בערנות למתרחש סביבו ובנכונות לתת יד לכל מעשה. חיבה מיוחדת נודעה ממנו לחצרנות. הפטיש והמשור לא משו מידו כדי לשפר, לייפות, להשגיח על הסדר. בעצם מאורעות תרצ"ו עלתה קבוצת "במעלה" מרחובות לקרית ענבים כגרעין הכשרה על מנת לעזור לפתור את בעיית העבודה במחצבות (ירושלים ונחלת יצחק) ולספק אבן וחצץ לבניה, לנוכח השביתה הערבית הגדולה. ביום ה' בכסלו תרצ"ח (9.11.1937), כאשר יצא משה עם ארבעה חברים נוספים להכשרת הקרקע באדמות הקרן הקיימת שבסביבה ולעבודת ייעור, הותקפה הקבוצה על ידי כנופיית מרצחים וכל החמישה נהרגו. בן 28 היה בנפלו. הובא לקבורה בבית העלמין של קרית ענבים. הניח אשה, הורים ושתי אחיות. בשנת 1953 הובאו עצמותיו לקיבוץ "מעלה החמישה", שהוקם ונקרא על שם חמשת הנופלים.