בן שרונה ואריה. צפריר נולד ביום ט"ז באייר תשמ"ב (9.5.1982) בבית החולים "רוטשילד" בחיפה. אח צעיר של דנה. הוא נקרא על שם סבתו ציפורה, שנפטרה במפתיע מדום לב בדיוק יום לפני לידתו. השם ניתן לו על ידי הרב הראשי של טבעון, שם גרה הסבתא. "צפריר היה ילד חייכן, מתוק ושובב בטעם", סיפרה אימו שרונה. כתינוק הוא אהב לשחק בטרקטורים, ומהר מאוד עבר לשחק כדורגל ושאר משחקים בחצר, עם החברים. "באחד ממשחקי הכדורגל בשכונה הוא שבר את השן הקדמית", סיפרה שרונה, "השן החצויה נשארה כפי שהיא וליוותה אותו כל חייו כחלק מהחיוך מאיר הפנים שלו, מעין זיכרון ילדות לילד השובב שבו, שהיה חלק ממי שהוא עד יומו האחרון". צפריר גדל והתחנך בעכו. הוא החל את חינוכו ב"גן בילי", המשיך לבית ספר יסודי על שם שז"ר ולחטיבת ביניים "רוז". בכל שנות לימודיו הוא היה תלמיד טוב ואהוב המורים, חרוץ ומוכשר, אשר הגיע להישגים נאים גם ללא מאמץ רב – מה שאיפשר לו להשקיע בחיי חברה עשירים. לצפריר היו מגיל צעיר חברים רבים שאיתם הירבה לבלות בבית ומחוצה לו. בין היתר הוא אהב לצפות ברובוטריקים ובסרטי מתח ופעולה, לשחק במשחקי מחשב ובעיקר לשחק במשחקי אסטרטגיה. צפריר זכה לכמה כינויי חיבה מאוהביו – צפי, צף, צפרירי, צפריריקו. הוא מאוד אהב לאכול, אהב את המטבח הבולגרי של אימא ומגיל צעיר אף בישל יחד איתה. לבית הספר הגיע מדי יום עם הכריכים הכי טעימים שאימו הכינה, וכשהייתה תחרות הכריך הטעים ביותר הוא תמיד זכה. כשהגיע לגיל מצוות ביקש צפריר לפגוש את ראש הממשלה שמעון פרס שביקר בעכו, ואכן קיבל הזמנה רשמית ופגש אותו. צפריר מאוד העריך את שמעון פרס, והפגישה חיזקה את הבנתו כי בבוא היום ישרת את המדינה בגאווה ובמסירות. מחטיבת הביניים המשיך צפריר לתיכון "אורט – דרסקי" בעכו, אותו סיים בהצלחה עם בגרות מלאה במגמות ביולוגיה ומחשבים. לצפריר היו יחסים מצוינים עם בני משפחתו. הוא העריך ואהב מאוד את הוריו, שיתף אותם והירבה להתייעץ בהם. עם דנה אחותו, הגדולה ממנו בחמש שנים, היה לו קשר מיוחד ועמוק, קשר של אח ואחות מכל הלב, כדברי אימו. עמוק היה גם הקשר שלו לסבו וסבתו שגרו איתם. "צפריר אהב לבלות במחיצתם ולשחק איתם רמי קוביות", סיפרה אימו שרונה, "ותמיד היה מערים עליהם בקוביות כדי לנצח אותם. כמובן שהם העלימו עין, כדי שהחיוך המנצח של נכדם התחרותי יעלה על פניו". מעבר להצטיינות בלימודים צפריר גם היה ספורטאי מצטיין. לאורך השנים הוא השתתף בחוגים שונים וכעשר שנים היה בחוג קראטה, אשר השפיע עליו מאוד ועיצב לימים את דמותו כמפקד. הוא גם השתתף בחוג שחייה ובעיקר אהב לשחק כדורגל, משחק בו בלט בזכות זריזותו. צפריר אהב ספורט, כל ספורט תחרותי, ובייחוד אהד את קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב וצפה בכל משחקיה. "גם מי שלא היה מבין כלום בכדורסל היה נדבק בהתלהבות שלו", סיפרה אימו, "היה צועק על הטלוויזיה ומחלק הוראות למאמן כאילו יכול היה לשמוע אותו". הוא גם הגיע להיכל הספורט בתל אביב לא פעם, ובאחת ההזדמנויות אף הצליח לקבל את חתימות השחקנים על צעיף. המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מצפריר, הוא אהב להאזין לסגנונות רבים – ישראלי, רוק, מיינסטרים ועוד. הלהקה האהובה עליו הייתה MUSE, ובמיוחד שירם PLUG IN BABY (שיר שנוגן בחתונתו). לימים, במהלך לימודיו האקדמיים, הוא טס לראות אותם בהופעה באיטליה. בצעירותו למד צפריר לנגן בגיטרה, והמשיך בכך כל חייו. סבו קנה לו את הגיטרה הראשונה, וביום הולדתו השלושים קיבל מתנה – גיטרה חשמלית. ב-17.7.2000 התגייס צפריר לצה"ל. הוא שירת בחטיבת גולני, ביחידת עורב, בלט כלוחם בצוות והתקדם להיות מפקד כיתה וסמל. ב-2002 יצא לקורס קצינים ובסיומו שב לגולני, לגדוד 12, כמפקד מחלקת טירונים. בהמשך היה מפקד מחלקה רובאית בגדוד וסגן מפקד פלוגה. צפריר סיים שירות החובה והמשיך לשירות קבע בחטיבה. בשנת 2005 הוא יצא לקורס מפקדי פלוגות. בסיומו שב לחטיבה וכמפקד פלוגה השתתף במלחמת לבנון השנייה, שם הצליח במשימה מורכבת והרשים מאוד את מפקדיו. אחרי המלחמה כתב צפריר אגרת לחייליו ובה כללי יסוד שרצוי שילוו אותם: "עשה לעצמך כלל שלאורו תלך בכל אשר תפנה; היה מצוין בכל דבר, כל פעולה שאתה מבצע נסה לבצע בצורה הטובה ביותר, בדרך הקשה ביותר, שתביא אותך לתוצאות הטובות ביותר; שאף לבצע את המיטב בצורה שתוכל להביט בדמותך ולומר לעצמך בכנות – עשיתי את המקסימום; לא מפקדיך ולא חבריך יוכלו לדעת אם המצוינות הינה רק חלק ממך או אתה בעצמך". בסיום תפקידו כמפקד פלוגה כתבו לצפריר חייליו: "הובלת אותנו בתחילת דרכנו, טירונים מפוחדים וחסרי ביטחון אבל עם הרבה מוטיבציה … לאורך כל הדרך היית הדמות המקשרת, הגזע שהחזיק את כל הענפים. בדרכך המיוחדת עיצבת את דרכנו כלוחמים מן המניין, הפחת בנו רוח קרבית ועודדת כמו שרק אתה יודע לעשות … בימים הכי קשים עמדת לצידנו, שמרת על הלוחמים שלך בשטח, עודדת ותמכת … אנחנו שמחנו להיות חיילים שלך, ומצדיעים לך בכבוד הראוי לך". תפקידו הבא של צפריר היה קצין מבצעים גדודי. בשנת 2007 הוא שב לפלוגת עורב, בה החל, כמפקדה. בתפקיד זה הוביל צפריר את הפלוגה במבצעים רבים, בין היתר במבצע "עופרת יצוקה" בעזה, וזכה להיות מצטיין רמטכ"ל. חייל מהגדוד סיפר: "צפריר היה מהמפקדים שהערצנו ובפעילויות בהן הוא היה הרגשנו ביטחון ועוצמה. הוא לא הכיר אותי אישית, אבל הדמות שלו הייתה מופת של קצין ולוחם בעיני ובעיני חברי לפלוגה". ב-2009 נשלח צפריר ללימודים גבוהים במרכז הבינתחומי בהרצליה, שם סיים תואר ראשון במימשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה. בשנות לימודיו צפריר שמר על כשירות ולקח חלק בתרגילי החטיבה, ובתום לימודיו הוא מונה כסגן מפקד גדוד הסיור של גולני, בדרגת רב-סרן. בתפקידו היה שותף לפעולות רבות בגבול סוריה וברצועת עזה, ולקח חלק בהפיכת היחידה למצטיינת רמטכ"ל. הוא הוכיח את עצמו כמקצוען אמיתי וחסר פשרות וכמי שהירבה לתחקר פעולות מבצעיות כדי להשתפר ולהעלות את הרף בעתיד. סיפר אחד מחייליו: "לצפריר היו סטנדרטים, ואת הכול הוא וידא וארגן. לקח יוזמות, העיר למפקדים, האזין לכל עדכון ונכח בכל תמונת מצב … הוא לא נח. הוא ידע הכול והיה הכול … והייתה לו היכולת להיות ולהיות: להיות מפקד ולהיות חבר. להיות דורש ולהיות ממלא מקום. להיות מקצועי ולהיות … פשוט להיות". צפריר תמיד שאף למצוינות, ודרש זאת גם מפקודיו. הוא היה מוערך ונערץ על ידי חייליו, אהוב על עמיתיו ונתפס כדמות מקצועית מרכזית. הוא הקפיד לדבר בגובה העיניים, מה שהקסים את החיילים שלו שהלכו אחריו בכל מצב ולכל מקום. עמרי, נהג בגדוד, כתב: "צפריר היה כל כך אנושי. היה פשוט כיף גדול להיות לצידו בתקופה של הצבא". צפריר גם דאג מאוד לחייליו, שלא יחסר להם דבר. רבים מהסיפורים על דאגתו לחיילים ועל המתן בסתר שלו נודעו למשפחתו רק אחרי נפילתו. "צפריר נשם וחי את הצבא, את המדינה ואת העשייה המשמעותית שעבורה קם בבוקר", כתבה אימו. הוא בלט בכל תחום, וצפו לו עתיד נכבד בצבא. באוגוסט 2014 הוא היה אמור לצאת לקורס פיקוד ומטה (פו"מ), בדרך להיות מפקד גדוד. בעת שירותו הקפיד צפריר להגיע לתיכון בעכו בו למד לפחות שלוש פעמים בשנה, על מנת לעודד את התלמידים להתגייס ולשרת שירות משמעותי בצה"ל. בעת לימודיו האקדמיים הכיר צפריר את סיון. הידידות החלה כשהם גילו ששניהם מגולני, ונמשכה לאהבה גדולה. בחופשות השניים טיילו המון בארץ ובחו"ל, כולל טיול גדול באפריקה אותו תיעדו ביומן משותף. "הייתה בינינו אהבה גדולה, חברות עמוקה, הערכה הדדית, נתינה אינסופית והוקרה אמיתית של כל רגע וחוויה", כתבה סיון. בחודש יולי 2012, עם סיום הלימודים, נישאו צפריר וסיון. בני הזוג גרו בחולון, ובמחצית 2013 נולדה הבת ליאן. השם נבחר על ידי הוריה, שראו בה מתנה משמים – לנו ילדה אלוהים נתן. "צפריר היה אב מדהים ואוהב לבתו", סיפרה סיון, "היה מכור אליה, לחיוכיה, לכל הברה שיצאה מפיה והתמוגג על כל חיוך, תמונה ומבט שלה. הוא כל כך ציפה לבנו שעתיד להיוולד, יחד חלמנו על בית מלא בילדים, משפחתיות ואושר". מצעירותו צפריר הירבה לטייל עם המשפחה ברחבי הארץ, וגם משבגר המשיך בכך ונהג לטייל מדי שבת – לרוב ברגל, עם כובע, תרמיל, גיטרה וצידה לדרך. "צפריר הצליח להיות בעל ואב נוכח ומעורב על אף השעות המעטות בהן היה פיזית נוכח בבית", הוסיפה אימו, "האהבה, ההכלה והנתינה של השניים הייתה הבסיס למשפחה מדהימה שהתחילו לבנות". צפריר גם שמר על קשר מצוין עם המשפחה בצפון, ובייחוד פיתח קשר טוב עם ילדיה של אחותו דנה. כל מפגש שלו עם עידן ונוגה היה מלווה באינספור פינוקים, מתנות והשתוללויות והם העריצו אותו. צפריר היה איש חם ואוהב אדם, פשוט וצנוע. אך הייתה עוצמה גדולה בשקט ובצניעות שלו, וכל אדם שפגש בו סיפר שצפריר השאיר בו חותם, הרשים אותו בנתינה, בנכונות ובעוצמות שלו. בכל מפגש הוא שילב חיוך שובה לב, והמון שמחת חיים נבעה מעיניו. בחודש יוני 2014, אחרי שמחבלי חמאס חטפו ורצחו שלושה צעירים בשומרון, התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. רב-סרן צפריר נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ"ב בתמוז תשע"ד (20.7.2014). הוא נהרג מפגיעת טיל בבית בו שהה בשכונת סג'עייה בעזה. איתו נפלו סרן צבי (צביקה) קפלן וסמל ראשון משה (מושיקו) אסנקו מלקו. צפריר היה בן שלושים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אישה הרה ובת, הורים ואחות. בחודש אוקטובר 2014, חודשיים וחצי אחרי נפילת צפריר, נולד בנו – הראל, שנקרא כך על שם חטיבת הפלמ"ח וכראשי תיבות – הרם ראשך אביך לצידך. בטקס הברית, אותו ניתן לראות ביוטיוב, אמרה סיון: "ליאן והראל שלי. אני מאחלת לכם שתהיו מוקפים באור, באהבה, באושר ובחיוכים ושתרגישו שלמים ואהובים עד אין קץ, עם אימא לצידכם ואבא מלאך שומר עליכם תמיד". ספדה לצפריר רעייתו סיון: "תודה על הזוגיות המדהימה ועל המשפחה שזכינו להקים … אהוב שלי יקר, צפריר שלי המדהים, הצנוע כל כך אוהב האדם, בשבילי אתה תמיד תהיה מלך העולם – אני אוהבת אותך". ועוד כתבה סיון: "צפריר היה חיוך אחד גדול, כאשר היית מביט בעיניו הטובות יכולת להבין מיד שמדובר בנפש מדהימה ומיוחדת. צפריר היה איש מלא חיים, שטותניק ואוהב אדם, רגיש, חברותי ומלא בנתינה. החיים עם צפריר היו מלאים בצחוק ובחוויות מופלאות, ועם זאת עם חברות ואהבה, נתינה ויחס מיוחד במינו, בין אם למשפחתו שאהב כל כך ובין אם לחייליו ולעמיתיו לנשק … ענווה, אהבת הארץ, חברות ונתינה עם חיוך רחב והמון אהבה היו בקצין במופלא הזה, באיש המשפחה האוהב, החבר והאדם המיוחד שהיה. אין כמוהו יותר בעולם". הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ כתב למשפחה: "מפקדיו של צפריר מספרים כי היה קצין ומפקד מעולה, שהפגין רצון עז לתרום, מסירות אין קץ ושאיפה למצוינות. צפריר, מעמודי התווך של היחידה, טיפח את חייליו מבחינה מקצועית וערכית גם יחד, ושימש להם דוגמה לחיקוי … בלכתו השאיר דרך למפקדי צה"ל וחייליו לצעוד בה, ומורשת ראויה להמשך פעילותו של צבא ההגנה לישראל. זכרו יהיה נצור בליבנו תמיד". באתר פייסבוק פתח בן אלוף, חבר של צפריר שגם אחראי לטיפוח חלקת הקבר, קבוצה בשם "לזכרו של רס"ן צפריר בר אור", ובה תמונות רבות שלו ודברי זיכרון של בני משפחה וחברים, וביניהם זיכרונות רבים של חברים לנשק. דינה כתבה לזכר צפריר שיר, "החיוך", וסיומו: "ל"ב שנים הייתה לנו הזכות להכירך / לב שבור הותרת בכולם עם לכתך / לעולם אותך נזכור, צפריר יקירנו / צפריר של כולם אהוב ואוהב / צפריר עם החיוך שובה הלב". ביום 25.3.2015 נערך יום לזכר צפריר בעכו, בתיכון "אורט – דרסקי" בו הוא למד. היום כלל תצוגת אמצעי לחימה והחל בהרצאת מפקד חטיבת גולני. במסגרת יום זה נערך טקס הסרת הלוט מאולם הספורט של בית הספר שייקרא על שמו של צפריר, והתקיים יום ספורט עירוני בהשתתפות לוחמים מגולני, תלמידי תיכון וחבריו של צפריר, כשבסיום התחרויות חולקו גביעים ותעודות הוקרה.
