בן קרלין ואשר. נולד ברחובות ביום ז' בחשוון תשמ"ז (9.11.1986). כשהיה בן שנתיים וחצי עבר עם משפחתו ליישוב מכבים. ילדותו התאפיינה בטיולים, בפעילויות מגוונות ובהרבה שמחה. יניב היה ילד-סנדוויץ' טיפוסי ואהב לשחק עם איתן, אחיו הגדול ועם הדס, אחותו הצעירה. הוא זכה באהבה רבה מהסובבים אותו והחזיר חום ושמחה לכולם. יניב למד בבית-הספר היסודי "מעוז המכבים" והמשיך לחטיבת-הביניים שביישוב הסמוך – רעות. הוא סיים את לימודיו התיכוניים ב"תיכון מכבים-רעות" במגמות ביולוגיה וכלכלה. היה תלמיד שקט ונוח, שהשקיע במה שאהב ללמוד וקצת הזניח מקצועות אחרים. הוריו של יניב עלו לארץ מארצות דוברות אנגלית – אמו מקנדה ואביו מדרום-אפריקה, ובבית דיברו רק אנגלית. סבו וסבתו מצד אמו גרו במונטריאול, קנדה, ומדי קיץ נסע יניב עם משפחתו לבקרם. במהלך החופשות הללו השתתף יניב בקייטנות רבות – למד לשחות ונהנה לשחק כדור-בסיס ולצפות במשחקי הוקי-קרח ופוטבול. המשפחה טיילה פעמים רבות ברחבי אמריקה הצפונית ובין היתר ביקרה בחוף המערבי, ב"דיסניוורלד", בחוף המזרחי ובמפלי הניאגרה. בנסיעתו האחרונה לקנדה, בטרם התגייס, טייל יניב עם משפחתו במדינת נובה-סקוטיה הממוקמת בחוף המזרחי של קנדה. היתה זו נסיעה מיוחדת במינה, שבה נטלו בני המשפחה חלק בפעילויות אתגריות ומהנות כשיט באגמים, צפייה בלווייתנים בלב ים וטיולים מרהיבים בחיק הטבע. אחד ממאפייניו הבולטים של יניב היה הידע הכללי העצום והנרחב שהיה לו. יניב התעניין במגוון נושאים – היסטוריה, גיאוגרפיה, מדעים – ובעיקר בתעופה. כבר בגיל צעיר, ואולי בגלל נסיעותיו הרבות לחו"ל, התאהב במטוסים אזרחיים. לרוב, ראה בשהות בסביבות שדה-התעופה ובטיסה עצמה את "הדבר האמיתי" ומבחינתו היה זה מעניין ומרתק יותר מהטיול עצמו. יניב הכיר כל פרט במטוס, קרא ספרים בנושאי תעופה, היה מנוי על ירחוני תעופה, צילם מטוסים וגלש במשך שעות באתרי תעופה אזרחית באינטרנט. בימי שישי נהג לנסוע עם חבריו לנמל-התעופה בן-גוריון ולצפות במטוסים ממריאים ונוחתים. ברשותו היה מכשיר סורק תדרים שאיפשר לו להאזין לתקשורת בין הטייסים למגדל הפיקוח. הוא הכיר והבין את כל הקודים שבהם השתמשו הטייסים והפקחים ובכל פעם היה מפתיע את חבריו בהסבירו מתי המטוס עומד לפנות או מאיזה מסלול ימריא או ינחת. יניב היה מומחה לתוכנת הטיסה 'פלייט סימולייטר'. הוא לימד את עצמו כיצד מטיסים מטוסים ומנווטים אותם, איך מתכננים מסלול טיסה וכל נושא אחר שהבטיח טיסה נוחה ובטוחה. כשהג'ויסטיק בידו, היה יושב מול המחשב ומטיס את המטוסים, לרוב מטוסי 'בואינג', מכל מקום ולכל מקום בעולם. הוא היה מדבר עם מגדל הפיקוח, מבצע את הוראותיו ונוחת במסלול הנכון כאילו מדובר בטיסה אמיתית. היתה לו גם תוכנה להפעלת מגדל פיקוח, שבעזרתה שלט על כל המטוסים שהמריאו ונחתו בנמל-התעופה שבו שיחק. יניב היה סבלני מאוד והקפיד ללמוד ולהבין את התיאוריה שמאחורי פיקוח הטיסה והטיסה עצמה. שקדנות והתעמקות עד להבנה מוחלטת, היו מתכונותיו הבולטות. מעבר לכדורגל וכדורסל שאהב לשחק, יניב השתתף במשך מספר שנים בחוגי קרטה וטניס. מגיל צעיר היה אוהד שרוף של "מכבי תל אביב" ולא נטש אותה גם בעונות הטובות פחות. בקשתו למתנת בר-מצווה היתה לצפות במשחק כדורגל מהליגה האנגלית, ומספר חודשים לאחר מועד בר-המצווה נסעה המשפחה לאנגליה, שם צפה יניב עם אחיו ואביו במשחק בין ה"ספרס" ל"אסטון וילה". בתקופת לימודיו בתיכון תיחזק יניב את אתר האינטרנט של קבוצת הכדורסל "מכבי מכבים". את הידע בנושא תחזוק אתרים רכש מחבריו ועד מהרה השתלט על העניין. כרגיל, לקח את משימתו ברצינות – היה מצלם משחקים, מראיין מאמנים ושחקנים, כותב כתבות ושומר על אתר מעודכן, מעוצב היטב ונוח לשימוש. בשלב מסוים, כאשר הבחין שכמעט ולא מגיעים אוהדים למשחקים, ביקש להקים מועדון אוהדים לקבוצה, ונענה בחיוב. יניב היה לאוהד מספר אחת של "מכבי מכבים" תוך שהוא דואג להביא למשחקים אוהדים רבים ככל האפשר, ובעזרת תופים, דגלים וזמבורות הם היו מרעידים את האולם. לא פעם אמרו שחקני הקבוצה שבזכות האהדה הבלתי פוסקת הם קיבלו מוטיבציה וניצחו במשחק. יניב לא פיספס משחקים וזכה בגביע מיוחד כאות הוקרה והערכה לתרומתו הגדולה לקבוצה. בספטמבר 2006, כשלושה חודשים לאחר נפילתו, התקיים טורניר כדורסל על שמו של יניב. במעמד טקס הענקת הגביע לקבוצה המנצחת הוכרז על שינוי שמה של קבוצת הנוער לשם "מכבי יניב". לקראת גיוסו לצה"ל ביקש יניב לשרת כפקח-טיסה באחד מבסיסי חיל-האוויר, אך בקשתו לא נענתה והוא בחר לשרת בחיל-השריון. הוא התגייס בדצמבר 2004, עבר טירונות וקורס נהגי טנקים והצטרף לגדוד 82 של חטיבה 7. יניב התאהב בחטיבה ובהיסטוריה המפוארת שלה והיה גאה מאוד להיות שריונר. כדרכו, התעניין ולמד את ההיסטוריה של החטיבה ושל חיל-השריון כולו. לאחר סיום הצמ"פ הצטרף יניב לגדוד ושובץ לאחד הצוותים בפלוגה א', שהגנה באותה תקופה על היישוב נצרים שברצועת עזה. הטנק של יניב היה בין האחרונים שיצאו מהרצועה במסגרת תהליך ההתנתקות באוגוסט 2005. לאחר פעילות זו ואחרי פעילות קצרה בקו נחל גולן, עבר בפברואר 2006 עם גדודו לקו כחול בגבול לבנון. בקו זה העבירו יניב וצוותו לטנק ימים ולילות בכוננות נגד פעילות אפשרית של החיזבאללה. ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006) נפל יניב בקרב במלחמת לבנון השנייה. בבוקרו של אותו יום פתח החיזבאללה בהתקפה רבת היקף לאורך גבול לבנון וחטף שני חיילי מילואים – רב-סמל אהוד גולדווסר וסמל-ראשון אלדד רגב. המוצב שבו שהו יניב וצוותו ספג הרעשה ארטילרית כבדה. כשנודע על החטיפה, ובהיותם במוצב הקרוב ביותר למקום האירוע, קיבל הצוות הוראה להיכנס לתוך לבנון ולעצור את רכב המילוט של המחבלים. הצוות התקשה להגיע לטנק עקב ההרעשה הכבדה, אך במאמץ אדיר והתעקשות נחרצת הגיעו אנשי הצוות לטנק, וביחד עם "נגמחון" התחילו לנסוע לכיוון לבנון. הצוות הספיק לירות ולפגוע במספר עמדות חיזבאללה בעת הכניסה ללבנון אך במרחק קצר מאוד מהגבול ליד מאחז "כיפת הדגל" של החיזבאללה, עלה הטנק על מטען גחון גדול אשר השמיד את הטנק והרג את ארבעת אנשי הצוות במקום – ויניב ביניהם. עם יניב נפלו סמל-ראשון שלומי ירמיהו, סמל-ראשון גדי מוסייב וסמל-ראשון אלכס קושנירסקי. יניב היה בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הלווייתו נערכה ב-16 ביולי 2006, והוא היה לחייל הראשון שנקבר בחלקה הצבאית בבית-העלמין במודיעין. הותיר הורים, אח ואחות. בן דודו אופיר כתב שיר לכבודו: "אני התפילה, אני זיכרון/ באה ראשונה, נשאר אחרון/ אלוהים, האין אתה אל מלא רחמים?/ שם התקווה, אין לי דמיון לציירה/ יש נחמה, אין בי מקום לקבלה/ כספינה הטרופה בים הדמים הכאב נותר/ הו, אחי שלי/ הו, שאר דמי/ והנה, נביא מבשר שחורות/ וקהל, מאות פרצופים/ וסוכה, לבושת טליתות/ וארון, ישמור אלוהים,/ יתגדל ויתקדש זכרך לעד,/בעודי מבכה ארונך עוד מורד,/ מטח יריות וקינת חצוצרה ונגמר,/ ואמרו, אמן,/ כמה עצוב כשאם קוברת בן." חברו לגדוד רונן רוזנטל כתב: "יניב, עברתי איתך את כל המסלול, הגעתי אליכם לטירונות באיחור של שבוע אחרי שכבר כל העייפים נפלו מגיבוש הפלס"ר, ואני זוכר שכל הזמן אמרת לי שאני מהפלס"ר בגלל שאני 'סוס' והיית מאלה שקראו לי 'רמבו'. אתה ורוני הייתם אלו שהמפקדים ציוותו אלי ביום הראשון כדי לקבל את פני ושאבין מה קורה בפלוגה. מההתחלה ראיתי את התמימות שלך, משהו שקשה להסביר, אדם כל כך חמוד, שמוכן תמיד לעשות הכול למען השני – קודם למען השני ואחר-כך לעצמו. "היית איתי במחלקה, בחדר, בהתחלה, כך שהיית תמיד שומע את התלונות שלי, ואני כמעט ולא שומע את שלך כי תמיד היית מסתכל על זה באור חיובי – לא משנה מה זה היה, אפילו בצמ"פ שהיינו טוחנים למוות, היית איכשהו מוצא את ההיגיון שבעניין. דבר שלא אשכח ממך לעולם, ואף אחד לא יוכל לשכוח ממך, זה אהבתך למטוסים. מעולם לא נתקלתי באדם שכל כך מבין במטוסים. רצית להיות טייס, פקח-טיסה, אבל זה לא יצא. זה לא ביאס אותך – נהנית בשירות שלך וגם היית מצוין, בטירונות היתה לנו אחווה כזו של נהגי הטנקים, היינו מאוד מגובשים ולמדנו הרבה אחד מהשני, תמיד רצית שאסביר לך מה שאתה לא מבין, במיוחד בצמ"פ, בימים הרותחים בשמש הקודחת בגולן, כשהיינו רודפים ביחד אחרי שריפות ונחנקים. "עד היום יש לי תמונה שלך בטלפון עם הגיליון של ה-Airplane שהיית קורא כל הזמן והייתי צוחק עליך ש'רק אתה מנוי לדבר הזה'. כמה חבל לי, ואי-אפשר להביע כמה חבל לי שלא תוכל לממש את האהבה הזו שלך לאוויר, ולצאת לטיול שאחרי הצבא. למרות שכשאני חושב על זה, אין מקום יותר מלא באוויר וחוויות חדשות מאשר איפה שאתה נמצא בו. גן עדן. "חבר יקר, בהלוויה שלך נפתחה למענך חלקת החיילים בבית-הקברות במכבים-רעות. היה זה כבוד שאתה החייל הראשון שנקבר שם, כי הראשונים תמיד מיוחדים, ואוח, כמה שהיית מיוחד. כשאמרו לי שנהרגת אני זוכר שלא הפסקתי להתקשר אליך לטלפון, עד היום אני מתקשר מדי פעם, סתם לקוות שאולי כל זה היה בכאילו ואתה תענה לי עם איזה שיר של ג'ינגס חאן ברקע. אני מתגעגע אליך, אין לי מה לבקש שתשמור עלי ועל החברים כי אני יודע שאתה תעשה הכל כדי לשמור עלינו. אוהב אותך מאוד ומתגעגע." במכתב למשפחה לאחר מותו של יניב כתב מפקד הגדוד סגן-אלוף עודד בסיוק: "… יניב היה לוחם מצטיין והשתתף בפעילות מבצעית אינטנסיבית בחבל עזה בכלל ובנצרים בפרט, כמו גם בהגנה על יישובי צפון רמת הגולן. יניב לקח חלק בפעילות ביטחון שוטף ובפעילות מבצעית בגבול הלבנון במשימות הגנה על יישובי הצפון. יניב נודע בפלוגה כחייל מוכשר וכלוחם מעולה. הוא הפגין רצון עז לתרום ואהב לעזור ולסייע. יניב התאפיין בחיוכו התמידי, באהבתו לבריות ובמסירותו לחבריו. אין לי ספק כי מקור ייחודו של יניב נובע מהחינוך שהנחלתם לו." במכתב התנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל דן חלוץ: "…מפקדיו של יניב מספרים כי היה אדם משכמו ומעלה, חייל מצטיין שהיווה דוגמה אישית לכל הסובבים אותו. יניב תואר כחייל שתענוג לעבוד עימו – פיקח, רציני ומקצועי מאוד בתפקידו. הוא אהב לעזור ולסייע והתאפיין כחבר של אמת – אהוב על חבריו."
