ברש, יצחק
בן יוכבד ואפרים. נולד ביום ב' בניסן תרע"ח (15.3.1918) בניז'ני נובגורוד שברוסיה למשפחה ציונית. סבו, ר' שלום ברש, ביקר בארץ-ישראל וביקש לבנות בה מפעל ליציקת ברזל. אביו, מהנדס במקצועו, היה נשיא קהילת ביאליסטוק ואחר-כך ראש הגיטו בעיר היהודית הגדולה. אמו היתה רופאת שיניים ונספתה עם בעלה במרד הגיטו. שנה לאחר הולדת יצחק שבה המשפחה מרוסיה לוולקוביסק, עיר מולדת אביו. בית ברש היה ספוג תרבות ואווירה ציונית. האב היה יו"ר ההסתדרות הציונית בעיר והבן הצטרף בגיל צעיר לתנועת הנוער בית"ר והיה פעיל בקן המקומי עד עלייתו לארץ-ישראל. הוא עלה בשנת 1935 כסטודנט לכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, עשה חיל בלימודיו, אך לאחר פרוץ מאורעות תרצ"ו עזב את ספסל הלימודים והתגייס לשמירה בכרמי זכרון יעקב. באותו זמן הצטרף לארגון הצבאי הלאומי ובשורותיו התבלט קודם כטוראי ואחר-כך כמפקד, באומץ לב, מרץ ויזמה. בירושלים היה גם מפעילי "אל על" קורפוראציה של סטודנטים מהאוניברסיטה העברית. בסוף 1938 נפתח בלוד בית-ספר לתעופה מטעם האצ"ל ושמו הגלוי והרשמי "שירותי א"י לתעופה". יצחק היה מראשוני המצטרפים לבית-ספר זה. היה החניך המצטיין בקורס ובעל רשיון הטיסה מס' 1 בארץ-ישראל המאנדאטורית. אחר-כך היה בין מניחי היסוד למועדון הלאומי לטייסים עברים ונשלח מטעמו לאירופה לשם גיוס כספים לפיתוח הטיס בארץ. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ביקש להתגייס לצבא הבריטי כטייס. הוא נדחה ואז התגייס לפלוגת חיל-הרגלים של ה"באפס" ותוך חודשים אחדים הועלה לדרגת קורפורל. בגיל 26 תקפה אותו מחלה ממארת ולאחר חמישה חודשי סבל קשה הוציא את נשמתו ביום י"א בחשוון תש"ה (28.10.1944). הוא הובא לקבורה בהר הזיתים בטקס צבאי. הניח אשה, רחל, בת למשפחה אצילה מגרמניה, לה היה נשוי שנתיים ימים. בעיתונים "דבר" ו"המשקיף" התפרסמו רשימות על דמותו ודרכו.
