fbpx
ברשי, עמנואל

ברשי, עמנואל


בן יוכבד-מינה (סופרת נודעת בעיתוני וינה בימים ההם) וד"ר דויד (רופא ילדים, מהציונים המעטים בהונגריה, נשיא הקהילה במערב בודפשט), נולד ביום ט"ו בתמוז תרע"ד (9.7.1914) בבודפשט, בירת הונגריה. בשנת 1922 עלה ארצה עם הוריו ואחיותיו, נדד עימהם במקומות העבודה של אביו (בעיר העתיקה בירושלים, ובבתי- החולים של "הדסה" בצפת, חיפה ותל-אביב) ולמד במכינה של בית-הספר הריאלי בחיפה ובבית-הספר הדתי "תחכמוני" בתל- אביב. לא היה שקדן, אך הלימודים כאילו דבקו בו מאליהם. לחג בר-המצווה קיבל מאת ידיד המשפחה, המשורר הלאומי ח"נ ביאליק, ספר תנ"ך עם הקדשה בכתב-ידו. מתוך האהבה למולדת, "כמו צבר מלידה ולמעלה מזה", הרבה לטייל בארץ, כדי להכיר אותה ולספוג את מראותיה בנפשו. מתוך החלטה להקדיש עצמו להחייאתה בזיעתו ובעמלו, הלך אחרי סיום בית-הספר העממי ללמוד חקלאות בבית- הספר החקלאי מקווה ישראל. שם הצטרף, בהיותו בן 15, למייסדי קן "השומר הצעיר" ולגרעין ההגשמה שלו, ואחרי שלוש שנות לימוד היה מבוניו ומראשיו של הקיבוץ השומרי הארצישראלי הראשון. בכיבוש העבודה בפרדסי חפצי-בה שליד חדרה עמד בתחרות עם הפועלים הערביים בקטיף ובסבלות. אחר-כך, כשחנה הגרעין על "הכביש התורכי" מצפון לרמת גן, היה עובד בפרדסים, בעגלונות, בתעשיית בלוקים ובמטבח, ובאותו זמן היה פעיל- תרבות ומשתתף בעיצוב דמות החברה הקיבוצית. הוא דרש תמיד לעלות להתיישבות-קבע והתקשרות הקיבוץ לכברת-אדמה מסוימת, ופעם אף הציע לחבריו לעלות למחניים העזובה. כשנועד קיבוצו להתנחל בקצה המזרחי של עמק יזרעאל, נשלח לשם בין הראשונים. עבד בחפירת התעלה מבית אלפא ובחפירת הבורות לעמודי החשמל והפליא בתפוקתו הרבה, ולבסוף יסד עם חבריו את משק תל עמל (ניר דויד). הוא גילה זריזות ידיים וכשרון בהרכבת טרקטור והפעלתו, והירבה לחרוש בטרקטור באדמות עמק בית- שאן. כל עבודה במשק – ברפת, בשדה ואפילו בבור הזבל – היתה חשובה בעיניו. בהשפעתו המחנכת הרגיל את החברים לסדר אף בעניינים פעוטים של יום-יום. בתל-עמל נשתרשה האמונה כי דבר שעמנואל נטל על עצמו בוודאי יהיה מושלם. הוא נאבק עם עצמו והשליט את דרישות החיים הקיבוציים על נטיותיו האישיות. חיבב את הילדים ונתחבב עליהם ובייחוד משעה שגם בנו ובתו נוספו על הקהל הקטן. מתחת לקליפתו הנוקשה נתגלה לחבריו כאיש-רעים ובעל הומור טוב, איש תרבות ויודע ספר, עורך עלון הקיבוץ ומרצה בשיעורי תנ"ך באהבה ובידיעה, מכבד-הורים למופת, ועוזר לחברים בהתגברות על בעיות וקשיים בעבודה. עמנואל ידע את שפת הערבים ומנהגיהם, הצליח להעביר בפועל לרשות הקרן-הקיימת-לישראל את הקרקעות שרכשה בעמק בית-שאן, שימש בהצלחה כשומר- שדות, בא במגע עם השכנים והדריך את המתנחלים בשמירה על גבולות הקרקעות והמגע עם הערבים, שהכירוהו וכיבדוהו בכינוי "שייח' טויל". ביחסים עם השכנים הערבים נהג והנהיג זהירות קפדנית ועם זה – שמירה תקיפה על הרכוש והכבוד היהודי. שלמותו בעבודה ובחברה היתה זהה לשלמותו גם בהגנת המולדת. הוא הצטרף ל"הגנה" בשנת 1932. בתקופת הפרעות תרצ"ו-תרצ"ט התגייס לחיל-הנוטרים ושימש שומר-שדות בעמק בית-שאן ואחראי לביטחון בהקמת יישובי "חומה ומגדל". במשך השנים סיים קורסי מ"כים ומ"מים והדריך בקורס מ"כים. בשנת 1947 התנדב לפלמ"ח והדריך בקורס ארצי למ"כים. בחודש מאי 1948 הועבר לגדוד בחטיבת "גולני" כמפקד פלוגה והגיע לדרגת סרן וסגן מפקד הגדוד. גם כאן נתגלו תכונותיו העיקריות: סדר ונקייון למופת, אומץ, שורשיות ויסודיות. בראש פלוגתו השתתף בכיבוש כאוכב אל-הוא, זרעין, מזאר, בקרבות ג'נין, ובשעת הנסיגה נשאר לחיפוי בצנדלה ורק לאחר שהציל בלילה פלוגה מהגדוד אשר נשארה במוקיבלה, נסוג גם הוא. אחר-כך השתתף בכיבוש נצרת ועוד. בשירותו דאג לטובת אנשיו, עודד נחשלים ועזר לחלשים ונסך בהם רוח חיים ורצון. בדצמבר 1948 ירד עם החטיבה אל הנגב ובימי השקט שבין הקרבות הירבה לשוטט במרחביו ולהגות בדבר עתידו החקלאי של האזור. במבצע "חורב", לגירוש הצבא המצרי מתחומי ישראל, הוטל על חטיבת "גולני" ליצור הטעיה באגף המערבי של החזית, לפני הפעלת המאמץ העיקרי באגף המזרחי. בליל 22-23 בדצמבר 1948 כבשו כוחות החטיבה את משלט 86 מצפון לחאן-יונס, איימו על הכביש ומסילת הברזל ויצרו את הרושם שהכוונה היא לנתק את הכוחות המצריים שברצועת עזה. המצרים הגיבו בהתקפת-נגד עזה בסיוע ארטילריה ושריון ובלחץ האויב נאלצו לוחמי "גולני" לסגת. במהלך הקרב הרעים המפקד עמנואל בקולו על-פני המרחב: "גדודנו לא נסוג!" "לא לסגת, להסתער בכידונים!" ואכן האנשים החזיקו מעמד כמעט עד הכדור האחרון. בסערת הקרב חש עמנואל לעזרת חייל פצוע והרימו כדי להוציאו על כתפיו מתחום-האש ותוך כדי כך נפגע מרסיסי פגז ונפל בבוקר יום כ"א בכסלו תש"ט (23.12.1948). ביום י"ב בטבת תש"ח (13.1.1949) הובא עמנואל למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל עמל. לזכרו הוציא הקיבוץ את החוברת "עמנואל ברשי איש תל עמל".

דילוג לתוכן