ברק, יוסף

יוסף, בן חנה וחורחה, נולד ביום י"ג בכסלו תשי"ב (12.12.1951) במונטבידיאו שבאורוגואי, וכעבור זמן עברה משפחתו להתגורר בארגנטינה. מלחמת הקיום הקשה של המשפחה מעוטת האמצעים הטביעה את חותמה על יוסף, אשר כבר מגיל צעיר נאלץ לסייע בפרנסת בני הבית. אם כי היה שקט וביישן מטבעו, הרי נסיון החיים שצבר מאז ילדותו המוקדמת חישל את אופיו, וכמו שמעידה אמו: "הפך אותו לגבר קטן, היודע בבטחון את דרכו". בשנת 1964 עלתה המשפחה לארץ וקבעה את מושבה בקרית -ים, שם השלים יוסף את לימודיו היסודיים בבית-הספר "נוה הדסה", לאחר חמש שנות לימודים ראשונות בארגנטינה. אם כי היה חדש בארץ, ביסס יוסף במהירות רבה את מעמדו בבית הספר וכבר בשנת הלימודים הראשונה זכה בפרס על היותו תלמיד מצטיין. גם בחברת הילדים היה יוסף ראשון לכול. סיפר עליו עופר, חברו הטוב: "יוסי, או חוסה כפי שקראנו לו, היה לגבי חבר מושלם במלוא מובן המלה. מאלה שלא יפנו לך את גבם אם תהיה אי-פעם נתון בצרה. איני יודע אם אזכה עוד לחבר כזה. המהימנות והנאמנות לחבריו עמדו אצלו בראש סולם העדיפויות". משסיים יוסף את לימודיו היסודיים עבר ללמוד בפנימייה התיכונית-מקצועית במגדיאל. מוריו וחבריו מהפנימייה מעידים עליו שהיה תלמיד מבריק, שהיו לו ידי זהב, ובעיקר נזכרים הם, שהיה נוהג לעזור לכולם. "ליוסי הייתה איזו תכונה נפלאה, שאינה ניתנת להגדרה, איזו חביבות בלתי-אמצעית, איזה חום קורן. את יוסי כולם אהבו". יוסף גויס לצה"ל בראשית פברואר 1970 וכבעל מקצוע הוצב לחיל החימוש והועסק במכונאות טנקים. יוסי אהב את המקצוע, אהב את מנועי הטנקים על התרכובת המסובכת והעצומה שבהם, ובהתלהבות היה מספר לחבריו "איך זה לראות טנק, שזה עתה עבר תחת ידיך והוא ערוך ומוכן לקרב". כבכל מקום בדרך חייו, גם בצבא היה יוסי מן המצטיינים, ולדברי מפקדו היה מעין סמל ביחידה: חרוץ, תמיד חייכן, נאמן לחברים ולעבודה. יוסי זכה לחיבה ולהערכה. ואכן, בתעודת השחרור שלו נרשמו המלים הבאות: "בעל מקצוע מעולה, מבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר". בראשית פברואר 1973, משסיים את שירות החובה שלו, התנדב לשנת שירות נוספת בצבא הקבע – שנה אשר ממנה עברו עליו שמונה חודשים בלבד. במלחמת יום-הכיפורים נלחם יוסי עם יחידתו ברמת הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) הגיעה היחידה לחורשת סינדיאנה. יוסי שיצא לחלץ טנק פגוע, נפגע מרסיסי פגז ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסי היה חייל מסור לתפקידו, ניחן באהבת הבריות ואהוב על כל חבריו. יוסי שימש מופת לחבריו ולפקודיו"